בזמן שמשטרים רבים בעולם זוכים להתעוררות תודות לאינטרנט והאופי שלה שמעודד שיחה על בסיס תחומי עניין משותפים, ומשטרים אפלים (מישהו הזכיר את אירן, צפון קוריאה וסין) מודאגים מאד מיציבות השלטון שלהם בעולם בו האינטרנט לוקח חלק ניכר מחיינו, במדינה דמוקרטית קטנה במזרח התיכון יש מי שרוצים לשלוט על התכנים של הרשת, כי מי ששולט בתוכן הוא גם שולט באזרחים.
חברת הכנסת ליה שמטוב היקרה, הכירי נא – המסר הזה מגיע אליך בטכנולוגית תקשורת מחשבים ברשת הנקראת אינטרנט. אינטרנט הוא כלי שמשרת את הדמוקרטיה יותר מכל כלי תקשורת אחר, ונותן לאזרחים להביע את דעתם בכל נושא.
כאשר את אומרת שאת מודאגת מהתכנים שמופצים ברשת, בטוענה שמדובר בתכנים מיניים ואלימות, את אולי זוכה לקצת יחס מהתקשורת שיכניס אותך לתודעה ואולי בעתיד גם ישדרג אותך במפלגה אליה את משויכת, אבל במקביל את מעוררת את זעמה של אומת האינטרנט עליך, ולמקרה שלא שמת לב לזה עד עכשיו, רשת האינטרנט אינה כפופה ישירות לחוקים ולהגבלות של מדינה מסויימת, ובוודאי שלא המדינה הקטנה במזרח התיכון שאת יושבת בפרלמנט שלה.
ישנן מדינות בהן קיים סינון תכנים ברשת האינטרנט. סין היא דוגמה טובה לכך. השלטון בסין הוא זה ששולט בתכנים שאזרחי הרפובליקה רשאים לגשת אליהם, ואם בטעות סטודנט סיני תמים ירצה להרחיב אופקים וללמוד על טיבט הוא עלול לגלות שבאורח מסתורי דפים רבים אינם נגישים עבורו, ואם חלילה מישהו יפרסם מסר שמשמיץ את השלטון, הוא עשוי מהר מאד להיעלם מבלי להשאיר אחריו עקבות.
מה זה בכלל "חסימת תכנים מיניים ואלימים"? אני בטוח שחבריך מהמפלגות החרדיות שתומכים בהצעת החוק שהעלת יטענו שתכנים מיניים הם גם תמונות של נשים שמסתובבות בחולצות קצרות, וידרשו לחסום כל אתר מוזיקה ברשת מאחר שאיפשהו בסביבות 50% מהשירים מבוצעים בידי נשים, והשקפת העולם הצרה שלהם דורשת מהם להימנע מצריכת תוכן שנוצר בידי נשים.
נחזור לדוגמה של סין שהעלתי קודם. אחת מתופעות הלוואי של אינטרנט מסונן היא שמהירות הגישה לאתרים שנמצאים מחוץ לחומת האש הגדולה של סין נטענים בצורה איטית יחסית, ולעיתים קרובות עולים בצורה פגומה עקב פיסות מידע שהולכות לאיבוד במהלך הסינון. ברשת הישראלית קווי הגישה לרשת העולמית אמנם לא רחבים מספיק לדעת רבים מהגולשים, אבל לפחות אין לנו התערבות ממשלתית בסינון הגישה לרשת שיאט אותנו עוד יותר וישבש תכנים שמגיעים אלינו.
שלילת הגישה של הציבור הרחב לתכנים מסויימים לעולם לא תהיה הרמטית ברשת האינטרנט, לפחות כל עוד ישנה קבוצת אנשים שיש להם עניין מסויים בעקיפתה. אנשים לא אוהבים שמחטטים בעניינים הפרטיים שלהם, ואם הם רוצים להגיע למקום כלשהו הם יגיעו אליו גם אם יחסמו אותם באמצעות נתיבי תקשורת חלופיים ומוצפנים, אותם יהיה קשה יותר למשטר לזהות ולחסום, ובכך למעשה כל ההגנה של הממשל על הציבור מעצמו הופכת למיותרת כי הפתרון למעקף יפורסם ברשת. בסין אולי מרבית הציבור לא יכול לקרוא על כיכר טייאנמן או על עצמאות טיבט, אבל אם מישהו יתעקש הוא ימצא איך להגיע בכל זאת לתכנים המבוקשים באמצעות שימוש בשרתי פרוקסי הרחק מזרועות השלטון או מערכות מבוזרות בסגנון TOR.
אדם לא נחשף ככה סתם ברשת לתכנים מיניים או אלימים, במיוחד אם הוא לא ביקש להגיע אליהם במפורש. בכל מקרה פדופילים אפשר למצוא גם בפייסבוק, ותמונות של בחורות ערומים אפשר לקבל גם בדואר אלקטרוני מחברים. מה שחשוב זה לחנך את הציבור לגלישה בטוחה יותר ולצריכת תוכן נבונה, ולא להתיימר לחסום אתרים ברשת לפי נושאים, במיוחד כאשר בכל יום צצים עשרות אתרים חדשים ואתרים אחרים נסגרים, וניהול מעקב אחר כל האתרים ברשת זו עבודה במשרה מלאה להרבה יותר מעשרה אנשים.
