גוגל פלוס (+הזמנות לשירות)

כל הכבוד לגוגל, נראה שהם סוף־סוף הצליחו למצוא את המתכון ליצירת רשת חברתית. על הדרך הם איבדו חלק מאהדת המשתמשים המתקדמים בכך שהם התרחקו מהחופש ש־Google Wave התיימר להביא בכך שהמערכת רצה על השרתים של גוגל, והדיונים העיקריים שם בנתיים מסתכמים בתלונות של המשתמשים בשירות על מחסור בהזמנות.

בקצרה, זה לא פייסבוק, ומצד שני אחרי שימוש קצר במערכת ישנה תחושת מיאוס כי אין שום חידוש במערכת. גוגל פלוס הוא בעיקר שילוב של שירותי גוגל קיימים.

ניכר כי גוגל השקיעה די הרבה מחשבה איך לבנות רשת חברתית שמשתמשים יאהבו אותה, וסביר להניח שכאשר המאמצים המוקדמים יפסיקו להיות 99% מהמשתמשים היא גם תהפוך להיות אהודה יותר. בנתיים, אפשר לסקר אותם ולא לחסוך ביקורת נוקבת. ☺

סטטוסים – המערכת של גוגל כוללת במרכזה כלי לפרסום הודעות, ואם נשקיע כמה דקות של מחשבה גם נזכר מאיפה הוא מוכר לנו – זה Google Buzz עם קצת פחות באז. המערכת נראת ומתפקדת ממש כמו אחותה הגדולה.

גוגל השכילו והבינו שנקודה בעיתית מאד בפייסבוק ובטוויטר היא הפרטיות, ואיפשרו שליטה קלה ונוחה לגבי האנשים שיקבלו כל עדכון שלנו בפיד. כלומר ניתן לבחור בקלות אם כל הודעה תתפרסם בפומבי, לאחד מחוגי החברים שלנו, או אפילו באופן פרטני לאנשים מסויימים. במילים אחרות, זו תהיה הרשת המתאימה ביותר לרכל מאחורי הגב על הבוס שלנו בזמן הפסקת הצהריים. (רק תוודאו שאין איזו ציפור שיר בחברה!)

לשם ההשוואה, בפייסבוק יש כלי פרטיות הרבה יותר מתוחכמים, אבל הם גם הרבה יותר מסורבלים כשמנסים לעשות משהו שימושי. למעשה יש רשת חברתית אחת שנראית ומתפקדת דומה מאד למימוש של גוגל, ונראה כי אנשי גוגל אף ניסו להידמות אליה. זוהי המערכת בקוד פתוח Diaspora*‎, וזה בסדר שאתם לא מכירים אותה; היא נמצאת בשימוש של מספר מועט של משתמשים.

בהשוואה לפלוס, טוויטר היא רשת מוגבלת, אבל עדיין יש משהו חשוב בטוויטר שלא נראה שהוא קיים בפלוס – יישומים. בטוויטר היישומים מתמקדים בפרסום הודעות משירותים חיצוניים כגון עדכוני מיקום של 4Square ויישומי RSS שמפרסמים בשמנו הודעות בפיד. בפייסבוק היישומים משוכללים יותר ומרחיבים את היכולות של המערכת הבסיסית, ופה גוגל הצליחו לחדש לנו במשהו – אין שום דרך להתממשק עם שירותים חיצוניים מול גוגל פלוס, ולכן כנראה היא הרשת הזו לא תצליח להתחבר לשרשרת העדכונים שלי. כלומר גוגל פלוס יחליטו בעצמם מול אלו שירותים תוכלו להתממשק (ואלו הם שירותים קיימים של גוגל!), ולא שום דבר אחר. כלומר אם אתם מעלים תמונות ל־Flickr, הם לעולם לא יופיעו ב־Google Plus, אבל אם תעלו אותן ל־Picasa התמונה תשתנה לגמרי.

גוגל קצת נסוגו לאחור, כי בנסיונות קודמים שלהם היו אפשרויות כאלה. ב־Buzz אין שום בעיה להתממשק מול RSS ושירותים דומים, וב־Wave אפשר היה לבנות יישומים שלמים שירוצו בתוך המערכת.

דבר נוסף שהרשת הזו מנסה לעשות הוא לחסל את רשתות המסרים המידיים. גוגל הצליחו להרים רשת מסרים מידיים די גדולה על בסיס XMPP כאשר הם שילבו את Google Talk בתוך יישום הדואר האלקטרוני שלהם, ועכשיו גוגל מתמקדים במשהו גדול עוד יותר. זוכרים ששמענו שמיקרוסופט משתלטים על סקייפ לפני מספר שבועות? אז נראה שגוגל שמרו על הקלפים קרוב לחזה, והמשיכו לפתח בנתיים את Google Talk, שבתוך Google Plus זוכה לממשק פשוט יותר לשיחות קבוצתיות בקול ובתמונה, ואני מניח שלא רחוק היום שהשירות גם יתחבר ל־Google Voice ויציע גם שיחות לרשתות הטלפוניה הרגילות, וכל זה מתוך הממשק של פלוס.

ב־Skype שיחות וידאו מרובות משתתפים נכנסו לפני חודשים ספורים בלבד, והנה גוגל מביאה פה יישום דומה שמתיימר גם הוא לדלג בקלילות מעל חומות אש ומכשולים דומים, ומאפשר לאנשים לבצע שיחות בניהם. גם פה מדובר במוצר נחות יותר, כי בסקייפ כבר מזמן אפשר לעשות יותר, כמו שיתוף מסך או להתקין יישומים שיוסיפו למשל לוח ציור משותף לשיחה, אבל Google Plus Hangouts לעומת זאת משתמש יותר בפתרונות חופשיים יותר, ואני מקווה שלא רחוק היום שנוכל לדבר מהמערכת של גוגל עם אנשים שמשתמשים ב־Pidgin, לדוגמה. מה שנותר תמוה בעיני הוא שדווקא ב־Google Wave היו רכיבים שיכלו לשמש את גוגל בשביל לקדם את המוצר החדש שלהם.

 

לסיכום, גוגל פלוס נחמד, אבל כל עוד הוא יכריח את המשתמשים לעדכן את הסטטוסים שלהם במספר מקומות במקביל קשה להאמין שהוא יתרומם. גוגל אמנם מנסים לשמור על התדמית של שומרי העם ומאפשרים למשתמשים לייצא את ההודעות שלהם לקובץ מקומי בכל עת (תזכורת: פייסבוק מאפשרים משהו דומה, טוויטר בכלל לא), אבל בשאר הזמן גוגל בונים פה בעצם חומות סביב התוכן שהמשתמשים מייצרים באתר שלהם, לא מוכנים לקבל תוכן מבחוץ וכמובן שלא מאפשרים להוציא תוכן מבפנים.

 

 

ואיך אפשר בלי חלוקת הזמנות לכל דורש כדי לקדם את כמות הכניסות לאתר? בזמן הקרוב אני מתכנן לשגר הזמנות לשירות בדרך הרשמית או בכל מיני מעקפים שמתגלים מידי פעם ומאפשרים להירשם לשירות גם בלי ההזמנות. עדיפות תינתן לקוראים הקבועים, לאנשים שמשתמשים בדפדפן פיירפוקס באופן שוטף, במערכת מבוססת לינוקס או סתם מעדיפים תוכנה חופשית, ולאלו שיצליחו למשוך את תשומת ליבי. ☺

השכמה מרחוק למחשב

נניח שברצונכם להפעיל מחשב שנמצא בחדר הסמוך, ואתם מתעצלים לקום מהכיסא. מה תעשו?

תכונה שימושית שקיימת במרבית המחשבים שיוצרו בעשור האחרון מאפשרת להדליק את המחשב מרחוק. כדי שהתכונה הזו תעבוד, מעגל במחשב מקבל מתח גם כשהמחשב כבוי ונמצא בהאזנה על כרטיס הרשת, וכאשר מתקבלת ההוראה המתאימה הוא מוציא אות שתפקידו להדליק את המחשב. כלומר, באופן עקרוני אתם יכולים להדליק את המחשב הביתי גם דרך מכשיר הטלפון החכם שברשותכם.

שלב א' – הכנת המחשב לפעולת ההשכמה

כדי שניתן יהיה לעשות שימוש בתכונה זו, הנקראת Wake On Lan (או wol בקיצור) יש לוודא כי המחשב מוגדר להפעלה דרך הרשת. במרבית המקרים התכונה הזו קיימת אבל מנוטרלת כברירת מחדל. כדי להפעיל אותה יש להיכנס ל־BIOS ולהפעיל את התכונה עבור כל אחד מהמחשבים שאתם תרצו להדליק מרחוק.

במקרים מסויימים ניתן לשנות את הגדרות כרטיס הרשת גם דרך המחשב. בלינוקס, ניתן להריץ את הפקודה הבאה שתגדיר את כרטיס הרשת שיאזין לחבילות מידע של Wake On LAN:‫
sudo ethtool -s <nic device> wol g

שלב ב' – איתור מידע

כדי שתוכלו להדליק מחשב מסויים מרחוק עליכם לדעת את כתובת כרטיס הרשת שמחובר למחשב. כתובת זו צרובה על כרטיס הרשת וברמה העקרונית לא אמורים להיות שני כרטיסי רשת בעולם עם אותו הזיהוי (בפועל זה קורה לא פעם). כדי למצוא את כתובת ה־MAC של כרטיס הרשת יש להקליד ifconfig בשורת הפקודה (ipconfig/all ב־Windows) או להיכנס להגדרות כרטיס הרשת. כתובת כרטיס הרשת מופיעה בשורה שמתחילה ב־HWAddr.

אם אין ברשותכם גישה לאותו המחשב כדי לבדוק את כתובתו או שאתם לא מנהלים רישום מסודר של כל כתובות הרשת שלכם, ניתן לנסות להשיג את רשימת המחשבים ברשת עם כתובת ה־Ethernet שלהם דרך ציוד הרשת. במקרה שלי, ניווט לתפריט LAN Settings → DHCP lease table הביאה איתה את רישום כל כתובות המחשבים ברשת שקיבלו כתובת IP מהנתב, כולל כתובת ה־IP, כתובת ה־Ethernet ובחלק מהמקרים גם שמו של המחשב.

שלב ג' – הפעלת המחשב מרחוק

כדי להפעיל מרחוק מחשב שהוגדר להפעלה באמצעות Wake On LAN עליכם להצטייד בתוכנה תואמת. בלינוקס מדובר על פקודה בשם wakeonlan שנמצאת במאגרים בחבילה בשם זהה, ובמערכות הפעלה אחרות ניתן למצוא תוכנות עם שמות דומים.

הפעלה של מחשב שנמצא ברשת אחרת

באופן טכני כדי לאפשר את הפעולה התקינה של Wake On LAN נשלחת חבילת נתונים מיוחדת (הקרויה גם Magic Packet) ברשת המקומית. נתבים אינם מעבירים חבילת Broadcast הלאה, כלומר לא ניתן להפעיל מחשבים שנמצאים על רשת אחרת, ובמרבית המקרים העסק לא עובד כשהחבילה מחיבור אלחוטי גם אם באופן עקרוני מדובר באותה הרשת. כדי להתגבר על בעיה זו ניתן להפעיל תוכנה על מחשב מקומי ברשת שתפקידה יהיה לגשר בין הרשת החיצונית לפנימית.

בלינוקס ישנה תוכנה בשם gWakeOnLan שמהווה מעין שרת מקומי שיאפשר לנתב הוראות להפעלת מחשבים מרשת אחרת בהנחה ואותו מחשב שמריץ את התוכנה נגיש מהרשת. במקרים שאין אפשרות לפתוח גישה למחשבים מקומיים מהרשת החיצונית, ניתן לעשות כל מיני תעלולים עם העברת פקודות דרך הודעות דואר אלקטרוני או מסרים מידיים, או להגדיר תהליך שיבחן בכל מספר שניות מידע שמתפרסם בשרת חיצוני.

מחשבים שמריצים Windows ומשתמשים בתוכנה השליטה מרחוק LogMeIn יכולים להוות שרתים מתווכים ומאפשרים להדליק מחשבים אחרים שנמצאים באותה רשת בהנחה שיש לנו הרשאות עליהם והתוכנה הצליחה לזהות שהם נמצאים באותה הרשת.

זהירות!

הפעלה של מחשבים מרחוק יכולה להיות מסוכנת. במקרים מסויימים הפעלה של מחשב מרחוק עלולה לאפשר לגורם זדוני להפעיל מרחוק את המחשב כדי לנסות ולחדור למידע השמור בו. כמו־כן זכרו כי אין אפשרות לכבות את המחשב בצורה דומה, כך שאם הדלקתם מרחוק מחשב ואין לכם אפשרות לשלוט עליו מרחוק ייתכן שתצטרכו להגיע אליו פיזית בשביל להורות לו להיכבות בסיום העבודה.

שיפורים במערך התחבורה הציבורית בחיפה

לאחרונה מתקיים קמפיין נרחב בתקשורת בנוגע לשינויי הקווים באזור המרכז. בקצרה, אני מעוניין לבשר לכל תושבי המרכז שהם בהיסטריה.

בחיפה בוצעו השינויים שיבוצעו בתחילת החודש הבא כבר לפני שנים, ולמעשה הם מבוצעים בצורה מדורגת בכל מספר שנים מה שתורם להבנה של הנוסעים את מערך התחבורה ואת השינויים שחלים בו.

תחנות מרכזיות חדשות – לדעתי השינוי הראשוני בוצע לפני כ־10 שנים, וכלל הקמה ופתיחה של שתי תחנות מרכזיות חדשות בקצוות העיר (מרכזית המפרץ בכניסה הצפונית לעיר ומרכזית חוף הכרמל בכניסה הדרומית, שתיהן ממוקמות גם בצמוד לתחנות רכבת), והוצאה של הקווים הבינערונים מהעיר אל התחנות המרכזיות, והוספה של קווים ערוניים חדשים שחוצים את העיר מקצה לקצה במספר מסלולים מרכזיים. בהמשך גם נסגרה התחנה המרכזית הוותיקה בשכונת בת גלים, והיום המבנה עומד שומם ולצידו תחנת אוטובוסים צנועה שמחליפה תחנה מרכזית נטושה ששירתה את העיר במשך שנים רבות.

נאמר כי שינוי זה שחרר במקצת את עומסי התחבורה ממרכז העיר, וגם איפשר לאנשים לבחור בצורה חכמה יותר את הקו עימו הם ינועו מהתחנה המרכזית אל כיוון היעד שלהם בעיר. באותו המועד הונהג לראשונה נוהל "כרטיס המשך" המאפשר לאנשים לנוע בקו עירוני נוסף לאחר שהם סיימו נסיעה בקו בינערוני. אם אתם נעים בקו אוטובוס לכיוון העיר חיפה, זכרו לדרוש מהנהג כרטיס המשך.

במתכונת דומה, ניתן לרכוש כרטיס נסיעה בינערוני בקו ערוני שמגיע אל התחנה המרכזית ובכך לחסוך את עלות הנסיעה בקו הערוני (שבחיפה גם ככה היא בין הגבוהות בארץ).

נוסעים המבקשים לחסוך עוד יכולים לרכוש כרטיס הלוך ושוב בקווים הבינערונים שזול בכ־15% מעלותם של שני כרטיסים בינערונים רגילים. גם כאן אפשר לחסוך ולהשתמש בכרטיס ההמשך כדי לחסוך את עלות הנסיעה, אלא שישנה תופעה קצת מעצבנת – אם עולים על קו בינערוני בתחנה המרכזית בחיפה ורוכשים כרטיס הלוך ושוב לא ניתן לקבל כרטיס המשך, אבל אם הולכים כמה מטרים מחוץ לתחנה המרכזית ועולים על קו כלשהו שיכניס אותנו לתחנה המרכזית ניתן לרכוש באותו הקו כרטיס הלוך ושוב שאמנם נאבד בו נסיעה עירונית אחת (נסיעה קצרה כדי להיכנס לתחנה המרכזית) אבל הרווחנו נסיעה עירונית נוספת בניקוב הרביעי בכרטיס. כאשר עולים על קו שמגיע לחיפה בכל מקום אחר בארץ ורוכשים כרטיס הלוך ושוב מקבלים שתי נסיעות ערוניות בחיפה.

קווים שכונתיים — לפני חמש שנים הונהגה בחיפה המתכונת של הקווים השכונתיים. השינוי התחיל בכאוס גדול, לא בגלל השינוי בקווים אלא כי באותם ימים ממש התחילו ליפול טילים על העיר, המוני תושבים נמלטו דרומה, ונוצרו שיבושים מוזרים בתחבורה כולל מצבים בהם הפיעו מידי פעם אוטובוסים בקווים שלכאורה הזזו או נסגרו.

המעבר לקווים שכונתיים שיפר מאד את אופי התחבורה בחיפה, והשכונות חוברו לעורקי התחבורה הציבורית באמצעות אוטובוסים שכונתיים והונהג כרטיס המעבר המאפשר מעבר בין כמות לא מוגבלת של קווים במהלך 60 דקות (שלמעשה הפכו מהר מאד ל־80 דקות). כדי לקבל כרטיס מעבר יש לדרוש אותם מהנהג במהלך העלייה על האוטובוס, ואם בטעות תשכחו לבקש ותחזרו לנהג לאחר מספר דקות נסיעה תתקלו בפרצוף זועף מצידו וחוסר רצון לשיתוף פעולה. למרות שעל כרטיסי המעבר יש לכאורה מקום לניקוב בקו אחד נוסף על הקו הראשון בו רכשתם את הכרטיס, מעולם לא נתקלתי בנהג שסירב לקבל את הכרטיס, ואין שום בעיה או הגבלה לשלב נסיעה ביותר משני קווים.

כרטיסי המעבר יצרו מצב מאד מעניין, ויצא לי לא פעם לצאת לסידורים בעיר עם תכנון מסלול נסיעה מדוייק שיאפשר לעשות את כל הסיבוב בעלות של כרטיס בודד ולהספיק לעלות על האוטובוס האחרון במסלול לפני שיסתיים הזמן המוגדר למעבר בין הקווים.

למרות שהקווים השכונתיים שיפרו מאד את הנגישות לשכונות, ובשכונות בהן תדירות האוטובוסים הייתה שני אוטובוסים לשעה (בכיוונים מנוגדים) נהפכו פתאום לשמונה אוטובוסים בשעה (בכיוונים מנוגדים). במקור הובטח מחברת אגד כי בקווים השכונתיים ינועו אוטובוסים קטנים ושקטים, לאחר תקופה של מספר חודשים נעלמו האוטובסים הקטנים והוחלפו באלו הגדולים והרועשים. בזמנו נאמר כי הדבר נובע מתקלות חוזרות ונשנות באותם מיניבוסים, אבל עדיין מסתובבים בעיר אוטובוסים שכונתיים עם כמות נכבדה של מושבים פנויים לאורך כל הקו, והאוטובוסים מטרידים מאד תושבים המתגוררים לצד כבישים משופעים.

קווי לילה – בשנים האחרונות הונהג בערים מרכזיות בארץ הנוהג של קווי אוטובוס שפעילים בשעות הלילה. למרות שלכאורה רבים טוענים שהקווים הללו יועדו בראש ובראשונה לאוכלוסיית הבליינים ולאלו שחוזרים ממקומות בילוי, בפעמים הספורות שנסעתי בקווים אלו נתקלתי בעיקר באנשים רגילים שבמקרה בחרו לנסוע בשעות הלילה הקטנות. למרות היתרונות הרבים שיש בקווים אלו, כלל לא ברור לציבור הרחב אם הם פועלים במשך כל השנה או רק בתקופה מסויימת בשנה (רק בקיץ? בחורף אנשים לא נוסעים באוטובוסים?), בימים בהם הם פועלים (ראשון וחמישי, ראשון עד חמישי, או בכל ימי השבוע כולל שישישבת?), ואפילו מיקום התחנות (הקו לא מתחיל בתחנה מרכזית כי היא סגורה, מעולם לא הצלחתי להבין איפה הוא מתחיל ופשוט הייתי הולך רגלית לכיוון התחנה בה אני יודע שהוא עוצר).

קיצור זמני נסיעה – השינוי הרביעי והאחרון שאני רוצה להתמקד בו הוא שיפור חדש יחסית, שבוצע לפני חצי שנה. עם פתיחת מנהרות הכרמל הופעלו מספר קווים הנעים בעיר דרך המנהרות, לרבות קו 101 שחוצה את העיר דרך המנהרות במסלול הקצר ביותר בין שתי התחנות המרכזיות. בעוד שמעבר במנהרות ברכב פרטי עולה כסף, נסיעה במנהרות באוטובוס שקולה לעלות נסיעה בקו וקצרה בהרבה. הבעיה היא שבתוך העיר האוטובוסים עוצרים רק במתחם הגרנד קניון שאמנם קווים רבים עוברים בו כיום אך הוא אינו מסוף תחבורה ציבורית מסודר, וקווים שכונתיים אינם מתחילים בו למרות שהם עוברים בכבישים סמוכים.

הערות והצעות לשיפור:

  • בחיפה עדיין נהוג השימוש בכרטיסי נייר. הבעיה עם אותם כרטיסים היא שהם עשויים מנייר תרמי, והכתוב עליהם נוטה להימחק זמן קצר לאחר ההדפסה. כלומר רכישה של כרטיס הלוך ושוב עשוייה להתברר כמאד לא משתלמת אם תוכן הכרטיס ימחק.
  • כאשר רוכשים כרטיס הלוך ושוב בקו עירוני הפורמט של הכרטיס שונה מרכישה של כרטיס זהה בקו בינערוני. דבר זה גורם לכך שנהגים נוטים להתבלבל ולנקב בטעות את המשבצת של הקו הבינערוני במקום את זו של הקו העירוני. מצד שני, מעולם לא קרה לי שנסעתי בקו בינערוני והנהג בטעות ניקב לי את המשבצת של הקו העירוני…
  • ועוד על כרטיסי ההמשך – רצוי לבטל אותם ולהחליפם בכרטיסי מעבר. ככה הנוסעים יוכלו להגיע לבתיהם ולא להגיע למקום מרכזי בתוך העיר משם יהיה עליהם לרכוש כרטיס נסיעה נוסף או להמשיך רגלית ליעדם. במילים אחרות כרטיסי ההמשך איבדו מהרלוונטיות שלהם כאשר הונהגו בחיפה כרטיסי המעבר.
  • אם כבר המדינה מעודדת נוסעים לא להגיע עם רכבם הפרטי לתחנה המרכזית ולהמשיך בתחבורה ציבורית, למה מגבילים אותנו לנסיעה באוטובוסים בלבד ולא נותנים שיעור דומה של הנחה לשילוב של נסיעה באוטובוס וברכבת למשל? ישנו כרטיס חופשי חודשי משולב של חברת האוטובוסים והרכבת, אבל הוא אינו רלוונטי כלל לנוסעים מזדמנים שאינם עושים את מסלול זה מידי יום ביומו.
  • יש להרחיב את שתי התחנות הסמוכות לגרנד קניון ולהפוך אותן לתחנות בקווים השכונתיים שבאזור, ולעודד את הנוסעים לנסוע בקווים שעוברים במנהרות במקום בקווים הרגילים. דבר זה יקצר את זמני הנסיעה של הנוסעים ובמקביל גם יביא לחסכון בעלות הדלק של חברת התחבורה הציבורית שכן הנסיעה במנהרות חסכונית יותר.
  • תושבי חיפה עדיין ממתינים שאגד יחזירו את הרכבים הקטנים והשקטים לרחובות העיר, כדי להקטין את מפגעי הרעש והזיהום שנגרם כתוצאה מהאוטובוסים הגדולים והרועשים שנעים כיום ברחובות השקטים.
  • אף־אחד בחיפה לא מצליח להבין את מהות נתיב התחבורה הציבורית החדש ("מסלול המטרונית") באזורים מסויימים בעיר ולמה צריך היה שנתיב זה יזגזג בגסות בין שני צידי הכביש במקום להקצות לו צד אחד בלבד.

מפגש מוזילה במזרח אירופה

בסוף השבוע הבא, אלא אם הר נוסף יתחיל לעשן באיסלנד או שיתרחש אירוע בלתי צפוי אחר, אני מתכנן לקפוץ לביקור קצר בבולגריה, למפגש של פעילי מוזילה ממדינות האזור (בעקרון זה מפגש של מדינות הבלקן, אבל נראה שהגבולות הורחבו קצת לאחרונה). מטרות המפגש הן לשפר קהילות מקומיות במדינות האזור, להרחיב את הקהילות ולגייס אנשים נוספים לפרויקטים השונים, לשפר את שיתופי הפעולה בין הגורמים השונים וכו', ומכסה בערך את כל אותן הפעילויות שאנחנו עושים בארץ או לפחות מעוניינים לבצע.

למספר אנשים שעוקבים אחרי באופן קבוע יש בטן מלאה על תפקוד מוזילה בסיטואציות מסויימות, על בחירת כלי העבודה, על קביעת עדיפויות וכו', ואני אשמח אם הם יוכלו להעלות אותם על הכתב (ביקשתי את זה עוד בהזדמנות הראשונה שהעלתם את הנושאים הללו מולי, זוכרים?), וגם אשמח לקבל רעיונות והצעות כיצד אנחנו צריכים לשפר את הפעילות של הקהילה המקומית שלנו בארץ.

חשוב להזכיר – אינני מעוניין בתלונות אלא בהצעות. רצוי שהעצות יכללו מידע מפורט כיצד ניתן לתקן את הדורש תיקון ושהמציע ינדב את עצמו לסיוע במשימה. בכל זאת, מדובר בפרויקט קוד פתוח, ועל כולנו לפעול בהתאם.

אני מתכנן לשפץ קצת את המצגת שהצגתי במפגש שלנו בחודש שעבר ולהציג אותה בפני חברינו, כך שהם יוכלו לקבל מושג לגבי המצב שלנו בארץ. אני אשתדל לעדכן מהכנס כאן או בטוויטר אם וכאשר יהיו עדכונים מעניינים מהכנס. אני אשוב לארץ ביום שני לפנות בוקר; בכל זאת, צריך להספיק להגיע גם ללימודים…

מחשבות על מעבר לאנדרואיד

אנשים שרואים אותי ביומיום רגילים שאני מסתובב עם מכשירי סלולר פרה היסטוריים ולא מתקדם למכשירים חדשים. למעשה בתקופה האחרונה אני משדרג את מכשירי הסלולר שלי לעודפי שדרוגים של קרובי משפחה, וכאשר מכשירים אלו מתפגרים, אני שולף את כרטיס ה־Sim מהמכשיר ומשדרג אחורנית למכשיר הטלפון הקודם שברשותי שעדיין מתפקד.

לאחר שנים רבות בהן הערכתי המכשירים של חברת נוקיה ואת החידושים שלה בתחום הסלולר, אינני עושה זאת יותר, וחש כי חברת נוקיה בגדה בנו הצרכנים, ומסיבה זו אינני מתכוון להתקרב למכשירים מתוצרתה בעתיד הנראה לעין. גם OpenMoko, שהציג תכונות מתקדמות הרבה לפני האחרים די נעצר ומכשירים אלו כבר אינם שיא הטכנולוגיה, מה שמשאיר אותנו עם מערכת הפעלה אחת בלבד שיכולה לענות על צרכיהם של המשתמשים המתקדמים שאינם מעוניינים להיות שותפים לכת של נאמני התפוח.

ראשית אציין שאנדרואיד אינו לינוקס, ולמעשה הוא רחוק מאד מכך. מדובר אמנם במערכת הפעלה ברשיון חופשי, שרצה על לינוקס, אבל המערכת עצמה והממשק הגרפי אינם תואמי לינוקס, ולמרות שבאופן עקרוני ניתן להריץ busybox ורכיבי לינוקס נוספים על המערכת, היא עצמה אינה לינוקס, וגם יכולות בסיסיות בלינוקס לא תמיד מוצאות את דרכן לאנדרואיד.

אנדרואיד היא קהילה שונה מאד מהקהילה שסביבה התפתחה מערכת לינוקס. אם בלינוקס הקהילה מושתת על חופש וקיימים אלפי יישומים חופשיים ושימושיים, באנדרואיד המבחר של הישומים החופשיים קטן יותר באופן משמעותי, ורבים מאלו זמינים בגרסאות עם פרסומות או מוגבלות בתכונות ובזמן ודורשות מהמשתמשים בהן לשלם כסף כדי להמשיך להשתמש ביישומים. ובגלל שהדבר סייע לבואם של אנשים שליליים, הגיעו גם הסכנות וצריך להיזהר שלא להתקין תוכנות זדוניות על המכשיר.

ועדיין, אנדרואיד היא הבחירה השפויה ביותר למי שמעוניין במכשיר סלולר מתקדם מבלי לסיים עם מכשיר מוגבל. אנדרואיד הופך להיות פופולרי מאד בתקופה האחרונה ומבחר המכשירים רחב. יצרנית מערכת ההפעלה אינה חברה שמגבילה את חופש המשתמשים עם הגבלות שונות ומשונות (Apple iOS) או מיצרים מערכת הפעלה מוגבלת (Nokia Symbian) או כזו שמנסה לכוון את עצמה לדרכה של Apple מבלי שבפועל קיימים מכשירים תומכים (Microsoft Windows Phone).

למרות זאת, יש למערכת כמה יכולות מעניינות כגון מערכת ניהול הרשאות חכמה שמציגה את התכונות הנדרשות עבור היישום לפני שהוא מותקן בפועל. אין לי מושג אם אפשר לרמות ולא ליידע את המשתמש על כל ההרשאות הנדרשות ליישום או שהמשתמש עצמו יכול להסיר הרשאות מסוימות ליישום אחרי שהוא כבר מותקן, אבל בכל זאת זו יכולת חשובה שיכולה במקרים מסויימים להזהיר את המשתמש מפני יישומים שעושים פעולות שונות מאלו שהם מצהירים עליהן באתר ההורדה.

אז כן, אני שוקל לעבור לאנדרואיד, אלא אם כן בזמן הקרוב תצוץ איזו בשורה חדשה על מערכת הפעלה סלולרית טובה יותר. אני לא מגדיר את עצמי בתור מבין גדול בתחום הטלפוניה, אבל במונחים של מחשבים אני מבין, וכיום הטלפונים משתמשים יותר ויותר במונחים של מחשבים.

 

עד כה הצלחתי להבין מספר דברים בנוגע לשדרוג למכשירי סלולר מתקדמים ומסלולי חברות הסלולר:

  1. לקנות מכשיר מחברת הסלולר עולה לעיתים קרובות יותר מכפול מעלות מכשיר זהה בשוק החופשי.
  2. אם אין סיבה לרכוש מכשיר מחברת הסלולר, אפשר לוותר על תוכניות מסובכות וחבילות דקות, במיוחד אם החשבון הנוכחי שלכם לא מגיע לעלות התכנית. אם מוותרים על "שדרוג" תכנית המסלול הסלולרי אמנם לא תשלמו יותר כסף, אבל גם לתקבלו החזר על עלות המכשיר שרכשתם. עדיין, זה עשוי להיות משתלם לכם.
  3. אם התכנית הנוכחית שלכם נותנת תעריפים הגיוניים, והסיכוי שתצליחו להגיע להסדר דומה בשנת 2011, אל תדברו עם חברת הסלולר, ואל תתנו להם הזדמנות לשדרג לכם את המסלול לדור 3 וכך גם לגזול מכם כסף רב יותר על אותם השירותים.
  4. אינטרנט סלולרי עולה המון, ואינטרנט אלחוטי זמין לרוב בחינם. אם אפשר להסתדר בלי חיבור סלולרי לרשת – מומלץ.
  5. אולי בעתיד כשתגיע מפעילת הסלולר החדשה, מירס סוף־סוף יתקדמו למאה ה־21 והמפעילות הוירטואליות יתחילו לעבוד תהיה אלטרנטיבה שפויה למסלולי חברות הסלולר. בנתיים צריך להסתדר עם מה שיש.

לגבי מכשירים אני עדיין מתלבט, וטרם החלטתי לגבי מכשיר אם כי אני שוקל ללכת על מכשיר Samsung Galaxy S שעולה כיום בסביבות 2,000 שקלים בשוק החופשי. הבעיה הגדולה ביותר עם מכשיר זה כרגע היא שהוא לא נתמך על־ידי cyanogenmod בניגוד למכשירים בולטים אחרים, והרי מכשיר שאי־אפשר לשחק איתו הוא לא באמת מכשיר טוב. ☺

ברשת מצאתי את הרשימה וההשוואה המקיפה של דידי חנוך שכוללת המלצות איכותיות, את אתר זאפ שכולל השוואת מחירים כנראה של כל מכשירי האנדרואיד הזמינים בארץ ושל כל החנויות והדוכנים, ויש אנשים שאומרים שבכלל עדיף לקנות טלפונים מעבר לים בשביל לחסוך עוד כמה מאות שקלים (ולהתפלל שלא ניפול על בדיקה מדגמית של המכס).

אשמח לקבל ממכם המלצות לגבי מכשירים, חנויות, תכניות בחברת הסלולר, יישומים מומלצים וכל דבר נוסף שעשוי לסייע לי בהחלטה.