אובונטו פייסטי – חלק ב’

כמו שהבטחתי, להלן המשך הרומן שלי עם הגירסה האחרונה של אובונטו לינוקס.

בפוסט הקודם כתבתי על הבעיות שהיו לי עם הורדת הקובץ. ככה זה כשמשתוללים ולא נותנים לו לרדת כמו שצריך. כמו שהנחתי, שימוש בביטורנט אכן תיקן את הקובץ, וברגע שביטורנט הודיע כי הקובץ הורד בשלמותו הוא אכן היה שם עם חתימת ה־MD5 המקורית. מאחר ולא התאים לי לשדרג את מערכת ההפעלה ברגע בו הסתיימה הורדת הקובץ, השארתי את ביטורנט פתוח לטובת משתמשים אחרים. למעשה, הביטורנט היה פתוח במשך קרוב ל־24 שעות, והעביר כמויות נתונים לא קטנות לטובות משתמשים אחרים; זו התרומה הצנועה שלי לפרוייקט.

כדי להתקין את מערכת ההפעלה צרבתי את הדיסק באמצעות gnome-baker, והפעלתי מחדש את המחשב דרכו. טכנית יכולתי להגדיר למחשב לטעון את ה־ISO גם מבלי לצרוב אותו, אלא שהעדפתי לבזבז דיסק כדי שאוכל בהמשך להתקין את אובונטו גם על מחשבים אחרים.

הפעלתי את המחשב מהדיסק, לא לפני שחיברתי כונן קשיח נוסף על־מנת לנצל את ההזדמנות ולהעתיק חלק מהקבצים. הפעלת הדיסק הייתה מהירה, ובסיומה הועלתה מערכת ה־LiveCD מהדיסק. בהשוואה לגירסה הקודמת, ול־LiveCD אחרים שבדקתי, לדעתי אובונטו עלתה די מהר, ולמעט קפיאה מוזרה של כעשרים שניות לפני תחילת העבודה בממשק הגרפי, לא נתקלתי בשום תקלות ובשום שאלות מיותרות.

כדי לערוך את המחיצות, הדיסק מצוייד ב־Gparted, תוכנה פשוטה בסגנון Partition Magic, שיכולה לערוך ולשנות את המחיצות. ברגע שהפעלתי את התוכנה כדי שאוכל לראות את טבלת המחיצות של הכונן האחר, היא עיגנה לי את כל המחיצות בצורה אוטומטית. אני מצאתי את זה כמעיק בזכות העובדה שקפצו מולי לא מעט חלונות של Nautilus לאחר העיגונים, אבל ייתכן שאחרים ימצאו את זה נוח.

לאחר שסיימתי את אירגון הגיבויים והמחיצות, וגם קצת עברתי על דוא"ל שהגיע מאז הריסטרט האחרון (כי חייבים להיות זמינים תמיד), הגיע שלב ההתקנה. ההתקנה מתבצעת באמצעות לחיצה על האייקון Install המצוי על שולחן העבודה. נשאלתי מספר שאלות בסיסיות (שפה, אזור זמן, פריסת מקשים, פרטי המשתמש, שם המחשב ומיקום המחיצות) והתחילה העתקת הקבצים למחשב. ציינתי כבר שהתקנת Windows מסובכת יותר? 😉

screenshot-installing-system-1.png

מאחר ובחרתי עברית בתחילת ההתקנה, כל ההתקנה התנהלה בשפה העברית. אין לי בעיה עם אנגלית, פשוט ברגע שבוחרים עברית מתקבלת ישר מערכת מותאמת לעבודה עברית (תוספת גופנים, פריסת מקשים וכדומה), והעברת שפת הממשק לאנגלית פשוטה יותר.

אובונטו כוללת עתה אפילו אשף הגירה נחמד ושימושי. הוא זיהה את כל מערכות ההפעלה האחרות שיש לי על המחשב והציע לי לייבא נתונים מהן. רק חבל שהוא גילה שתיקיית הבית שלי די גדולה, וקפצה הודעה כי נקודת העיגון הייעודית של תוכנית ההגירה הגיע לתפוסה של 100%.
המקום היחידי שעיכב אותי במהלך ההתקנה היה בחירת המחיצות. גם פה אובונטו התעקש שאני אעגן את כל המחיצות במחשב לאובונטו, בעוד אני העדפתי להתקין את אובונטו על מחיצה מסויימת, ולקשר לתיקיית בית על מחיצה אחרת. אחרי שהסרתי את העיגונים המיותרים והמשכתי הלאה אובונטו אף טרח להזהיר אותי עבור כל מחיצה בנפרד כי היא לא תהיה נגישה אם אני לא אגדיר לה נקודת עיגון.

עד כאן. אובונטו מחכה שאני אפעיל את המחשב מחדש ואפסיק לשחק עם ה־LiveCD. חבל, זה דווקא נוח, בהתחשב בעובדה שהמערכת כבר כוללת כל יישום שאני צריך. תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא נתקלתי באף משתמש ווינדוס ויסטה שגלש באינטרנט ושיחק במשחקים של מערכת ההפעלה בזמן ההתקנה.

screenshot-installationcompleted.png

3 תגובות בנושא “אובונטו פייסטי – חלק ב’”

  1. בסופו של דבר לא התקנתי מחדש אלא עשיתי עדכון. מלחיק לגלות שאפשר להשיך להשתמש במחשב בזמן שמערכת ההפעלה מתעדכנת. ועוד יותר מצחיק לגלות שחלק מהתכונות החדשות מופיעות עוד לפני שהעדכן הסתיים 😆

השאר תגובה