מצאתי את האינטרנט

למרות שניסיתי להתחמק, המשחק "איך גיליתי את האינטרנט" של כרמל גילה גם אותי, והוזמנתי דרך השדון האגדי, שלומי/sijp, ואילן שביט – התעכבתי יתר על המידה בכתיבת הפוסט וזכיתי בכך במספר אנשים שהכריחו אותי להצטרף למשחק. טכנית גם מיטל הזמינה אותי, אלא שזה נחשב רק כחצי הזמנה כי היא "שכחה".

נתחיל. התחלתי עם מחשבים בגיל צעיר, בשנות השמונים המוקדמות, בתקופה ובמקום בו מחשבים לא היו חפץ או רהיט מקובלים. המחשב הראשון שלי היה ספקטרה 32K (אני מתעלם בכוונה ממכשירים אחרים שהיו בביתי באותה תקופה כגון משחקי טלויזיה דוגמת pong, פשוט כי אני לא מכליל אותם בהגדרה של "מחשב"). במושגים של היום, מדובר במחשב עם כוח עיבוד של מחשבון כיס, אם לא פחות מכך. המחשב היה מצוייד במיטב האביזרים הנלווים טייפ, שני ג'ויסטיקים וחיבור למסך טלויזיה (צג מחשב? מי צריך את זה?!), ודרש כושר ריכוז רב, שכן כל הפרעה בתקשורת בין הטייפ למחשב הייתה מתפרשת כשגיאת נתונים ועלולה לגרום לתקלה בטעינת התוכנה.

למחשבים באותה תקופה היו יתרונות שלקח למחשבים ה־PC שנים להשלים. למשל, כבר אז אפשר היה להוציא מהמחשב צליל איכותי עם 4 ערוצים שמשודרים במקביל, המחשב היה משדר ישירות לטלויזיה (והיווה במשך שנים אצלי כמכשיר להכנסת כותרות לקלטות וידיאו), וגולת הכותרת – כדי להעתיק קלטות לא צריך יותר מאשר טייפ דאבל־קאסט (שנות השמונים, זוכרים?) ורצוי גם קלטת בעלת קיבולת גבוהה כדי שתוכל להחזיק כמה שיותר תוכנות.

המחשב הריץ תוכנת "Basic" של חברה קטנה בשם "Microsoft", ולכן כל התוכנות נכתבו בשפה זו. בשלב מסויים התגלגלה לידי חוברת לימוד בייסיק של חברת "מחשבת מ.ל.", ובכך גיליתי את עולם התיכנות, בתקופה בה ילדים אחרים בני כיתתי למדו לכתוב.

אם הורי חשבו כי תאוותי למחשבים תיעלם ברגע שיהיה מחשב בבית, כנראה והם טעו, כי בשלב מסויים המחשב התחיל להיות קטן עלי, ולאנשים מסביב התחילו לצוץ מחשבים "תואמי IBM". בשלב מסויים גם לי היה אחד כזה. המשכתי ושקדתי על לימודי התכנות עם basica, gw-basic, וגם עם qbasic לכשהוא הגיע.

הייתי אדם של דוס, להקליד פקודות בשביל לעשות פעולות ולהפעיל תוכנות תמיד היה נוח לי יותר מאשר המסך הכחול של Norton Commander, או ממשקי תפריטים ייעודיים. הכרתי את כל הפקודות של דוס, וידעתי לעשות פעולות שאנשים סביבי כלל לא היו מורגלים אליהן (ליצור תיקיות בדיסקט. איכשהו רק אחרי פקודת cd אפשר לראות את תוכן הדיסקט!).

מלחמת המפרץ. ברשותי מחשב מתקדם ובעיה חדשה – איכשהו בכל הדיסקטים יש וירוסים. צריך לעשות משהו עם ה־Stoned. המחשב קיבל מקום של כבוד גם בחדר האטום, לכל צרה שלא תבוא.

הייתי ילד של מחשבים. אהבתי מאד את המכשיר הזה ותמיד רציתי ללמוד עוד. באותה תקופה מחשבים לא היו בכל בית, וילד שיודע מחשבים נחשב "גאון". אם רוצים ללמוד מחשבים חייבים ללמוד את זה. בייסיק וכאלה כבר ידעתי ברמה סבירה, ועכשיו צריך להתקדם. פסקל, C, רשתות נובל (פעם הם היו השולטות בשוק…), ידע זה כוח, וידע צריך לרכוש.

אינטרנט. רשת מחשבים עולמית. אומרים שזה נחמד. יש את זה רק במוסדות להשכלה גבוהה ואצל אנשים מקומבנים. איך מתחברים אם לא סטודנטים? בקלות, אפשר תמיד להתפלח לתוך חדר מחשבים, ולראות קצת מהפלא. היינו הולכים כמה חבר'ה ומסתננים לתוך חדר המחשבים; איכשהו גם הצלחנו להבין איך עובדים ברשת ובשלב מאוחר יותר אפילו הייתה לנו שליטה על מספר חשבונות משלנו. לא היה אפשר לעשות הרבה באינטרנט הזה, אבל עדיין זה היה זה.

שנות התשעים. מתחילים דיבורים על אוטוסטרדת המידע. איזה אוטוסטרדה ואיזה נעלים, בישראל אפילו באיילון פקוק. עבדכם חייב להיות שם, ומצ'פר את המחשב גם במודם. מודם? בשביל מה צריך אותו בכלל? היה יותר מהיר לנסוע לצד השני של העיר עם דיסקט מאשר להעביר אותו מהמחשב.

המחשב מחובר למודם, והמודם מחובר לקו הטלפון. החבר'ה הצעירים אולי לא יאמינו, אבל פעם היינו משתמשים בקו הטלפון בשביל להעביר נתונים. בניגוד לחיבורים הקיימים כיום, חיבור של אז לא היה מתקרב למהירות של עשירית מהחיבור הממוצע כיום. אם מישהו התקשר אליך בזמן שאתה מחובר היית זוכה להפרעות בקו בזכות אפשרות השיחה הממתינה (באותה תקופה בזק לא איפשרו לחסום זמנית את השירות עם *70), והאדם שמתקשר היה מקבל צליל תפוס או ממתינה במשך שעות כי הינו משתמשים בקו. אם מישהו בבית היה צריך את הקו הינו נאלצים להתנתק (באותה תקופה גם כמעט ולא היו סולולריים), ובכלל, העסק היה יקר ואיטי משהו.
תור הזהב של ה־BBS־ים בארץ היה בשנות התשעים. שילוב של מיחשוב מתפתח ורצון עז לתקשר מהמחשב לעולם. באמצעות מודם יכולת להיות הראשון ששם ידיו על כל משחק ותוכנה חדשים שיוצאים לשוק, לדבר עם אנשים אחרים, ואפילו לשחק און־ליין. העסק פשוט, מצטיידים ברשימת טלפונים עדכנית של BBS־ים (בדר"כ A-List), תוכנת תקשורת Telix או אחרת ומחייגים. אם הצלחת לתפוס את ה־BBS האהוב עליך זמין בניסיון חיוג הראשון אתה כנראה בר מזל או שמדובר ב־BBS לא משהו.

הייתי פעיל בעיקר בתחום הפיתוח, ויצרתי מספר תוכנות משלי למערכות BBS מבוססות PCBoard. בתמורה הייתי זוכה ביחס מועדף ובהערכה. אם היה להם משהו מעניין, אפשר היה גם להוריד אותו אלינו. היו גם רשתות BBS ו־BBS־ים עצמאיים בתשלום, אבל אני לא הייתי מאלה שנכנסו אליהם.

בהמשך, התחלתי להיות פעיל בתחום רשתות הדואר. רשתות הדואר היו המקבילה של ה־BBS־ים לפורומים והקהילות שאנו מכירים מהאינטרנט של היום. מבחינת תצורת הרשת היה מדובר על רשת Peer To Peer בה כל צומת מתקשר מול מספר צמתים אחרים ברשת. מאחר ומדובר ברשתות שעובדות על תשתית טלפון יקרה, כל העבודה הייתה מתבצעת ב־Offline כאשר הדואר נארז בחבילות ומועבר לצמתים הבאים באופן יזום או אוטומטי מספר פעמים ביום. בארץ פעלו שתי רשתות דואר גדולות, שיאנט ואולטינט, ורשת עולמית בשם פידונט.

אינטרנט עדיין יקר, אבל הוא בכלל לא נחוץ כאשר יש לך את כל הטוב של רשתות הדואר בחינם. הנוכחות שלי ברשת הייתה מזערית, אבל האינטרנט כולו היה מזערי. חיבור לרשת היה מותרות, אבל זה לא הפריע לאף־אחד לשפוך עליו כסף. אפשר היה לקבל כמה שעות בחינם מספקים שונים, או לשלם מחיר רצח על חיבור רגיל (60 דולר עבור 30 שעות. אאוץ'). גם פה היו כמה טריקים, והמוכר שבניהם היה להשתמש בחשבונות שחילקו בכנסים מקצועיים, שכללו שם משתמש וסיסמה והגבלה למספר שעות; כשהיינו חורגים מכמות השעות לא היה איך לחייב אותנו, אבל הספק גם לא היה קוטע את החיבור. לספקים אחרים היו גונבים כל יומיים את רשימת המשתמשים והסיסמאות (והיו שם אנשים עם סיסמאות מאד פשוטות…), אבל לעשות בזה שימוש כבר גבל בפלילי.

לאט לאט האינטרנט הפך לנחלת הכלל. בתי ספר מסויימים התחילו לספק חשבונות אינטרנט מסובסדים לתלמידים (אבל חלילה שיעשה בזה שימוש שלא למטרות לימודיות!), המחיר של האינטרנט צנח עד לשפל של דולר-ליום-לא-גלשת-לא-שילמת, ולכל אחד מאיתנו היה אתר בגיאוסיטיס, וגם דואר אלקטרוני. ברגע שהאינטרנט כבר הפך לנחלת הכלל, הנוכחות שלי באינטרנט גדלה, והסתכמה בקרוב לשעה ביום.

יזמות מעניינת בשם surfree הצליחה להביא משתמשים חדשים לעולם האינטרנט. החזון היה אינטרנט עם פרסומות מתחלפות בראש המסך, ולמרות שהמיזם הוכרז בסופו של דבר ככשלון ונסגר, הוא הספיק להביא משתמשים רבים "לגלות" את הרשת, ומשתמשים אחרים להגביר את נוכחותם בה.

בשנת 1999 אאל"ט התחולל המהפך. בזק התחילה לשווק חבילות מהירות של ADSL, ותעריפי fixed-price למשתמשים כבדים בקווים אנלוגים (99 שקל תשלום קבוע על השיחות, לא כולל דמי מנוי. כיום אפשר במחיר הזה להשיג חיבור מהיר בהרבה). בסופו של דבר גם אני נכנעתי ועברתי לדור הבא, והפכתי למשתמש אינטרנט מן המניין, וכל השאר היסטוריה.

לפי כללי המשחק אני חייב להעביר אותו הלאה לבלוגרים אחרים. כדי להמשיך להחזיק אותו בחיים את מעביר אותו בזאת אל חרמון, שחר.נט, גיא "האקר Zull" מזרחי, החבר'ה של נענע, צחי, וכל מי שקרא עד לכאן בלי להתייאש.

4 תגובות בנושא “מצאתי את האינטרנט”

  1. תומר כרגיל חכם מתוחכם מלא בחוש הומור
    ומרתק
    יפה תמשיך ככה….
    את הצעד הבא שלך אני כבר יספר לך בפרטי… 😀

השאר תגובה