למה אני לא כותב כלום

סיפורנו מתחיל ביום שני בשעה 6 בבוקר. אני מתעורר בשעה שש בבוקר, ומשלים שעות מחשב ושיחות מול אנשים בארץ באמצעות סקייפ. הכל טוב ויפה – המחשב עובד מהר, בווירלס עובד בלי בעיות מיוחדות, השמש זורחת, והציפורים לא מצייצות (אין בכלל ציפורים במקום הזה. מוזר מאד).

עשיתי פינג לאדם שהתלווה אלי לטיולים מיום האתמול, מאחר ותיכננו לטפס על ההר הסמוך ביום זה. מסכן הבחור – הוא הגיע כל הדרך מסינגפור, ובדיעבד התברר לי שהוא חטף ג'טלג, והתעורר משינת הלילה רק בשעה 15:00.

סמוך לשעה 8 עף לי החלון של סקייפ. לא התרגשתי מהדבר יותר מידי, ואף העלתי אותו מחדש. באותו הרגע התחלתי לשמוע את הכונן הקשיח מזמזם מתוך קרבי המחשב, אבל הינחתי שזה קורה בעקבות השקט שמשתרר סביב. אחרי מספר דקות המחשב קפא.

מבלי להתרגש יותר מידי כיביתי והדלקתי את המחשב, אך באותו הרגע חשכו עיניי. המחשב מצליח להעלות רק את מסך הטעינה של GRUB ונתקע מיד לאחר מכן. כל מאמצי לנסות להעלות אותו ב־recovery mode כשלו – הדיסק פשוט מת. חבל, מדובר במחשב עם דיסק חדש בן פחות מחודש.

מאותו הרגע הפכתי להיות נטול מחשב, ובעל יכולת התחברות לרשת מוגבלת למדי. אני מודה שלקחתי עימי גם את ה־PDA, אחרת הייתי הופך לאדם מוגבל לחלוטין (והמצב די בעייתי כאשר מדובר על כנס של אנשי מחשבים בו לכל אחד יש לפחות מחשב אחד על השולחן לידו או על הברכיים לחסרי המזל שלא הצליחו לתפוס מקום בשורות בהן יש חיבור חשמל.

לדעתי אני היחידי בכל האירוע שמסכם דברים בפנקס, ואני לא אתפלא אם מישהו ינציח את הרגע במצלמה ויעלה את התמונה לפליקר למרבה הזוועה. אני מקווה שתהיה לי אפשרות לעבוד בצורה נורמלית בהמשך ושאני אוכל להעלות את כל ראשי הפרקים שכתבתי לכאן בימים הקרובים.

בנתיים העלתי קריאה בטוויטר של האירוע, וגם קיבלתי עזרה מסויימת מאחרים (כולל סיימון שמצא עבורי מישהו עם דיסק של פדורה, אלא שאותו אדם נעלם מעיניי ביום המחרת). לבסוף הצלחתי למצוא מישהו עם דיסק של אובונטו, והוא אפילו השאיר אותו עבורי בעמדה מסויימת.

הצלחתי להעלות את הדיסק, אלא שבכל פעם המחשב התחיל לרסטרט את עצמו במהלך ההעלאה. הנחתי שהוא מנסה לקרוא את הדיסק הקשיח וזה מה שמשגע אותו ולכן הברגתי החוצה את הדיסק מהמחשב (כן, תתפלאו עד כמה סכיני מטבח יכולות להיות שימושיות).

כרגע אני מצליח להתחבר לרשת, אבל אין לי ווירלס כי האנשים הנחמדים של אובונטו לא יודעים לארוז את הדרייבר של הכרטיס שלי בתוך ה־livecd. תודה לאלוהים שיש כבל רשת מסתתר מאחורי הספה בחדר שלי, ככה לפחות אני מצליח להדליק את המחשב, אם כי בצורה מוגבלת למדי.

גיליתי שלא ניתן להתקין אובונטו על 2 ג'יגה. הוא התלונן טיפה, ובסוף גם נכשל באמצע ההתקנה (כנראה אובונטו ציפה שהדיסק יגדל או משהו). בנתיים השתמשתי ביוטיל בשם liveusb שמתיימר לאפשר הפעלה של המחשב מתוך התקן usb, ואם זה יעבוד לפחות לא אצטרך לשמוע את הדיסק בכל ניסיון גישה מצד מערכת ההפעלה.

אני מקווה שלאלו שיגיעו לאוגוסט פינגווין יהיה קצת יותר מזל מאשר לי, כי אני ממש רוצה לשמוע את ההרצאות שם.

9 תגובות בנושא “למה אני לא כותב כלום”

  1. תנחומי…

    אני מוסגל לדמיין כמה זה קשה לחיות בלי מחשב במקום זר.

    דרך אגב, מה מחירי חלקי החילוף בקנדה? אולי שווה לקנות בינתיים HD חדש ולהתקין עליו מערכת זמנית בצורה נורמלית.

    בכל מקרה כנראה שאתה יודע יותר טוב מה אפשר לעשות.

  2. Well, I'm not sure if we have a computer store in this village and where. Maybe I'll look for one if I'll have enough free time.

    I must admit that running Linux from Flash Drive is more quite than harddrives, but I have no clue how to install the required kernel update on top of it.

    And as for the language, I found I can't switch languages for now. Somehow the keyboard mapper can't load Hebrew keymap, so I'm stuck with English keyboard only.

  3. המממ בוא נראה מה זה מזכיר לי… המממ… מישהו, ואני לא אזכיר פה שמות, צילם אותי באיזה כנס כותב בפנקס והעלה את התמונה לפליקר שלו… המממ… 🙂

  4. פול: ברור לי מה? שאם הייתי משתמש בווינדוס לא היו לי בעיות עם הדיסק, או בעיות ם האלחוט?

    לא נראה לי שהדיסק התקלל בגלל שאין עליו ווינדוס, והרבה יותר קשה להפעיל מחשב עם ווינדוס דרך כרטיס זיכרון.

  5. קרה לי דבר דומה בשהותי בסן פרנסיסקו לפני שבוע.
    ההבדל בינינו הוא שאני משתמש במק – הלכתי לאפל סטור המקומי, ותוך פחות מ 8 שעות היה לי מחשב עובד בידיים.

השאר תגובה