פלאש לינוקס

לפני שלושה שבועות, כאשר התעסקתי בהכנות האחרונות לקראת הטיסה לחו"ל עלתה לי המחשבה לקחת איתי דיסק Live של אובונטו לכל צרה שלא תבוא. בסופו של דבר ויתרתי על הרעיון, והדבר התברר כטעות ברגע שהדיסק שלי שבק חיים והייתי צריך למצוא תורם נדיב (מה הסיכוי שמישהו סוחב איתו דיסקים ריקים לטיולים בחו"ל? מתברר שיש גם אנשים כאלה).

האם אנחנו צריכים לקחת עימנו את ההתקנה של מערכת ההפעלה למקרי חירום? אם היה מדובר בווינדוס או במערכת הפעלה בה נדרשת התקנה של המערכת לצורך עבודה תקינה זה היה מצב מסובך; בלינוקס, בזכות העובדה שיש לנו LiveCD אפשר לעבוד על המערכת גם ללא דיסק קשיח ועדיין להצליח לתפקד.

זכור לי מקרה בו הייתי צריך להשתתף בכנס כלשהו בארץ, ולקחתי עימי לנסיעה מחשב נייד של IBM שהריץ Windows. במחשבי ThinkPad של IBM (כיום Lenovo) קיימת מחיצה נסתרת בדיסק הקשיח שמאפשרת במידת הצורך לאפס את מערכת ההפעלה; זה אמנם יציל אותנו במצבים בהם מערכת ההפעלה מפסיקה לתפקד (כפי שכתבתי – המחשב מריץ Windows), אבל האם זה יסייע לנו במשהו ברגע שתהיה קריסה כללית של הכונן הקשיח? מיותר לציין שבמקרה שלי זה אכן קרה למרות שיום קודם לכן ביצעתי את האיפוס למערכת ההפעלה, ולמערכת השחזור האוטומטי לקח כמה שעות טובות לסיים את תהליך השחזור והתקנת כל הרכיבים הנלווים (שהסתיים זמן רב לאחר סיום האירוע, כאשר אני אוכל צהריים בסניף של ארומה והלפטופ מקבל הזנת חשמל מהקיר).

האם עבודה מדיסק Live עדיפה על התקנה של מערכת ההפעלה? לחלוטין לא. כדי לעבוד מהתקליטור עלינו לוותר על מספר דברים – נדרש נפח זכרון רב כדי לפרוס את רכיבי מערכת ההפעלה לתוך כונן וירטואלי (ramfs), אנו מוגבלים למערכת הפעלה קבועה ולא יכולים לשמור נתונים חדשים בדיסק (כי הוא כאמור יתאפס בהפעלה הבאה), והגרוע מכל – זמני התגובה של המערכת יהיה נמוכים מאד, שכן מדובר במערכת שתדרש לטעון נתונים מהדיסק בזמנים אקראיים מה שיגרום גם לזמני עלייה איטיים במיוחד של המערכת ורעש מכיוון הכונן ברגע שהנ"ל יבקש לטעון חבילות נוספות.

וכאן נכנסים זכרונות ההבזק לתמונה. בתקופה האחרונה קיימת מגמת ירידה בכל הקשור לכונני פלאש. אמנם מחירם עדיין בשמיים בהשוואה לכוננים קשיחים בנפחים דומים, אבל אנו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש כונן בנפח של ג'יגה ומעלה, במידה ולא קיבלנו אחד במתנה בעת רכישת מכשיר אלקטרוני כלשהו או כמתנה מהבנק. בעתיד הורוד כולנו נשתמש בכוננים קשיחים מבוססי Flash, הידועים גם בתור Solid State Device (SSD), אבל עוד חזון למועד, ונצטרך עוד כמה משכורות בשביל לממן את התענוג.

זכרונות פלאש קיימים במספר וריאציות שונות – כהתקני Disk On Key, ככרטיסי זיכרון וכאלו המוטבעים בתוך חומרה ייעודית ("נגני MP3"). כרטיסי הזכרון הינם האפשרות המועדפת עלי שכן מדובר בזכרון רב-שימושי שניתן לשימוש גם במצלמות, טלפונים ונגנים, ומרבית המחשבים הניידים מהתקופה האחרונה מגיעים עם חריץ SD מובנה, ובמקרים אחרים ניתן לרכוש בעלות נמוכה מתאם USB שיאפשר שימוש בכרטיס בתור Mass Storage Device, בדומה ל־Disk On Key. במקרה של כרטיסי SD חשוב לזכור כי התקן הישן מוגבל לנפח של עד 2 ג'יגה, ולא כל התקן יוכל לקרוא כרטיסים בנפח גדול יותר ("SDHC").

הגירסה האחרונה של אובונטו ניתנת להתקנה על התקנים מבוססי פלאש, אבל ההתקנה דורשת קצת יותר משני ג'יגה לפעולה תקינה, ולמרות שניתן עבור את האזהרה ולהפעיל את ההתקנה גם על התקנים קטנים יותר, ההתקנה תתקע בשלב כלשהו. אם מנהל הבנק שלכם לא היה מספיק נדיב בשביל לצייד אתכם בהתקן בעל נפח גדול מספיק (גילוי נאות – הבנק שלי לא נתן לי שום Disk On Key במתנה, למרות שהחשבון שלי בפלוס רוב הזמן) – אתם בבעיה, ולא יעזור כמה תתחננו, לא תוכלו להשתמש באפשרות של אובנטו להתקנת המערכת על התקן נשלף.

My laptop harddrive is broken. God bless the LiveUSBs
ההרדיסק של הלפטופ שלי

ופה נכנסת אפשרות קטנה ומעניינת – להפעיל מהתקן פלאש את ה־Live CD, ובכך להנות מרכיב קומפקטי וזול (במיוחד אם קיבלתם אותו כמתנה מהבנק!), אבל משוכלל בהרבה מהדיסק המקורי. בחיפוש קצר בגוגל מצאתי liveusb-creator עבור משתמשי פדורה, ו־Ubuntu LiveUSB בעבור משתמשי אובונטו, ורשימה מפורטת יותר בוויקיפדיה, למרות שניתן בקלות יחסית לבנות מערכת שעולה מהתקן נשלף בקלות יחסית באמצעות כלים הקיימים במערכת ההפעלה.

בזכות שימוש בהתקן פלאש להפעלת המחשב הסורר נוכל להמשיך ולעבוד בצורה מתורבתת בזכות העובדה שניתן להגדיר מחיצה נפרדת הממוקמת מחוץ ל־LiveCD עצמו ובכך לאפשר למשתמש לשמור את ההגדרות שלו (Persistent Storage), ובמקביל המערכת עובדת במצב Live כך ששינוי הגדרות מערכת והתקנת חבילות נוספות יעלמו בהפעלה הבאה של המחשב.

בזכות שימוש בהתקן פלאש בשביל לאגור את קבצי ה־LiveCD אנו זוכים למערכת שעולה מהר יותר, ושקטה הרבה יותר (למעשה יותר שקטה גם מהפעלה של המחשב דרך הכונן הקשיח!). המחיר הוא שאנו משתמשים בחבילות יחסית מיושנות ובמקרים בהם שידרוג הקרנל נדרש לפעולה תקינה של המערכת (דרייברים לאלחוט מישהו?) אנחנו קצת בבעיה, אבל גם את זה ניתן לפתור במידה ונעדכן את הקבצים בהתקן הפלאש.

6 תגובות בנושא “פלאש לינוקס”

  1. דרך חלופית היא לקנות כונן חיצוני 2.5 אינצ', למשל פספורט של WD בנפח 250 גיגה במחיר 350-500 ש"ח… קטן, מתחבר ב-USB (לא דורש כבל חשמל), רק דורש הגדרה בביוס להתאתחל מדיסק USB ומכיל מקום לכל מה שתרצה. אתה יכול לחלק אותו חופשי ולהתקין עליו ים הפצות, אם בא לך, ועדיין לקבל נפח עצום לגיבויים.

  2. לגיבויים זה טוב, אבל אין לו שום יתרון על כונן פנימי. ומנסיון שלי, במרבית המקרים הכוננים שמקבלים מתח ישירות מהמחשב לא ממש יציבים.

  3. אה, האמת היא שלא התכוונתי לתחליף לכונן פנימי אלא כתחליף לדיסק און קי של שני גיגה. במקום live cd קח איתך מערכת שלמה על דיסק חיצוני בגודל עצום שאתה יכול לחבר לכל מחשב אם הלפטופ שלך מתפגר פתאום.
    יש רק שאלה של סנכרון, אבל זה נכון גם לדיסק און קי אם אתה רוצה לשים עליו מסמכים (מצגות וכו').
    החיסרון היחיד הוא שזה מעט יותר גדול – לא נכנס בכיס רגיל או בצרור מפתחות אבל נכנס בקלות לכל תיק.

  4. דיסק קשיח גדול עמיד בדיוק כמו דיסק קשיח פנימי, כך שהרבה יותר יעיל יהיה להסתובב עם דיסק קשיח פנימי נוסף, שכולל את אותו התוכן שקיים בדיסק הפנימי שבמחשב.

  5. סבבה, אם אתה יכול להוסיף דיסק פנימי נוסף ללפטופ שלך, אז בטח, לך על RAID. אצלי בלפטופ זה לא אופציה.
    אין לי ספק שאין לדיסק חיצוני יתרון בעמידות (בטח רק חסרונות), אבל יש סיכוי טוב שהדיסק הפנימי והחיצוני לא יקרסו ביחד, כך שאם אחד מתפגר, השני כנראה ישרוד (אלא אם שניהם נדרסים \ ממוגנטים \ נופלים לחבית חומצה ביחד).
    בקיצור, מה שמתאים לך… רק רציתי להציג עוד חלופה שיכולה להתאים לחלק מהאנשים, בעיקר בגלל הנפח (ששימושי להרבה דברים, לא רק כ-live cd). מצד שני, אם קיבלת במתנה דיסק און קי, זה באמת מעולה שאפשר לנצל אותו לגיבוי שכזה.

  6. אגב, פעם נתקלתי במגנט של דיסק קשיח שהיה מונח במקום אסטרטגי. כתוצאה מכך כל תכולת הכיס שלי הושמדה, לרבות כרטיסי אשראי, כרטיסי כניסה וכרטיסי רכבת. לא נעים. מעניין אם אפשר להרכיב אלקטרומגנט חזק דיו אבל מספיק קטן שיעשה פעולה דומה ברדיוס של כמה מטרים. 🙂

    בקשר לדיסק קשיח – אני לא רואה את עצמי נוסע לחו"ל עם לפטופ ודיסק קשיח חיצוני כאמצעי גיבוי. יותר מידי גדול וכבד, וכאמור אפילו על דיסק ההתקנה ויתרתי מסיבות דומות.

השאר תגובה