תעלומת הבאנרים הנעלמים

מאמר שהתפרסם לאחרונה ב־‎TheMarker חושף את הלחץ של אתרי התוכן ברשת מפני אבדן הכנסות בגין חסימת פרסומות בדפדפנים, ואת הטכנולוגיות שאותם אתרים מפתחים יחד עם חברות נוספות כדי לעקוף את חסימת הפרסומות ואולי גם לחסום את חוסם הפרסומות מגישה לתוכן.

דפדפנים מתקדמים כוללים כלים מובנים במטרתם לחסום חלונות קופצים למשל, ולמרביתם קיימות גם הרחבות שמטרתן לספק חסימה פרסומות באופן מסיבי יותר. ישנן הרחבות שחוסמות באופן גורף תוכן בדף שנחשד שהוא מהווה פרסומת, וישנן רשימות שמטרתן למטב את החסימות כך שהתכנה תדע טוב יותר לזהות ולחסום פרסומות באתרים ישראלים.

אז למה אנשים חוסמים פרסומות באינטרנט? נצא מנקודת ההנחה שאנשים לא חוסמים פרסומות במטרה למנוע רווחים לאתר היעד, ונישאר עם מספר סיבות אפשריות, בניהם –

  • פרסומות לעתים מסיחות את הדעת מהתוכן, ולעתים קרובות גם מקשות על קריאת הדף באמצעות טעינה חוזרת של הפרסומות במהלך קריאת התוכן בדף.
  • פרסומות לעתים מכבידות על ביצועי הדפדפן והמחשב, וגורמות לתגובתיות נמוכה שלו כל עוד הדפדפן פתוח על אתר עמוס בפרסומות אלו.
  • למגזרים מסוימים באוכלוסיה ישנה העדפה שונה לגבי אופי הפרסומות, והם עלולים להיחשף שלא מרצונם לפרסומות שנוגדות את העקרונות התרבותיים שלהם.

מגמת חסימת הפרסומות בשנים האחרונות אינה ייחודית לישראל, אבל נראה כי במדינות מסוימות כמו ישראל הצורך בחסימת פרסומות רב יותר ממקומות אחרים, בעיקר עקב קהל קוראים מצומצם והרצון של מנהלי אתרי התוכן להגיע לרווח מקסימלי בכל מחיר. ובאותו הזמן ממש, ניכר כי אתרים מעבר לים הרבה יותר קלים מבחינת משקל הדף והזמן שלוקח לדפדפן לטעון ולהציג את אותם האתרים.

הבעיה היא כזו:

  • מנהלי אתרי תוכן מעוניינים להחזיר את הוצאות האתר ואולי גם להגיע לרווח.
  • גולשים מעוניינים לצרוך את התוכן במינימום השקעה כספית מצידם.

ברגע שאנחנו מוציאים מהמשוואה את האפשרות שהגולשים ישלמו תשלום עבור תוכן נצרך (בתצורה של מנוי לפרק זמן או תשלום מזערי עבור כל יחידת מידע – micro-payments), אנו נשארים עם חלופה פחות יעילה ואמינה, והיא שילוב פרסומות באתר.

באמצעי המדיה האחרים קיימת חלוקה די ברורה בין ערוצי תוכן המממנים את עצמם באמצעות פרסומות (למשל ערוץ 10, ערוץ 2, תחנות הרדיו האזורי) לבין ערוצים בתשלום (ערוצי הפרמיום בכבלים ובלוויין, ערוצי הטלוויזיה והרדיו של רשות השידור, וכו'), וקיימת גם קבוצה זעירה של ערוצי תוכן שממומנים על־ידי גורם מממן חיצוני.

באינטרנט, כל אתר תוכן אחראי לעצמו, אבל בהיעדר כמות מכובדת של תוכן פרמיום, כמות הלקוחות שיסכימו לשלם עבור אותו תוכן יחסית קטנה, ולכן חלופת הפרסומות דומיננטית יותר. ועדיין, משתמשים יעדיפו להימנע ככל האפשר מפרסומות שיפריעו להם לגשת לתוכן, ואתרים שכופים על המשתמשים את הצפייה בפרסומות מעל מידה מסוימת עשויים לחזות בתופעה של בריחת משתמשים, או במקרים מסוימים בניסיונות לבנות פתרונות יצירתיים שיאפשרו למשתמש להמשיך לצרוך תוכן מהאתר מבלי להיחשף לפרסומות.

ניתן להבין, אם כך, כי חסימת הפרסומות אינה נובעת בהכרח מרצונו של משתמש הקצה לגרום לאבדן ההכנסות לספק התוכן, אלא גם (ואולי בעיקר!) באשמתו של ספק התוכן שמעמיס את האתר בפרסומות יתר על המידה, ושל המפרסם עצמו שאינו בונה פרסומות שאינן משתלבות טוב ברקע הדף מתוך רצון למשוך את תשומת ליבו של המשתמש ככל האפשר.

ניתן לחלק את הפרסומות מסיחות הדעת למספר קטגוריות. בניהן –

  • חלונות קופצים – חלונות שנפתחים מעצמם במהלך הגלישה השוטפת, ומסתירים את כל מסך הדפדפן או חלק ממנו. חלונות אלו לעתים נפתחים ברקע מאחורי החלון הפעיל ומוקפצים לקדמה מעצמם כאשר המשתמש לעתים כבר אינו באתר.
  • פרסומות הכוללות כמות מוגזמת של אנימציה וריצודים – פרסומות מסוג זה מושכות את תשומת ליבו של הגולש בדף, ומושכות את העין במטרה לחשוף את המשתמש למוצר המתפרסם.
  • פרסומות מטרידות – סוג לא פופולרי במיוחד של פרסומות שמייצרות יחס שלילי במיוחד של המשתמש אליהן. פרסומות אלו נחשבות "חצופות" כאשר הן עשויות לשלב תוכן קולי שמופעל אוטומטית ללא אישור המשתמש.
  • פרסומות כבדות – לעתים קרובות ניתן לחזות בפרסומות שכוללות תוכן כבד במיוחד, כגון סרטוני תדמית או סיפורי הצלחה. פרסומות מסוג זה לרוב יטענו באופן אטי במיוחד, ידרשו כמות מוגזמת של זמן מעבד, וכמובן גם יכבידו על חבילת הגלישה של המשתמש במידה והוא משלם לספק הגישה לרשת לפי נפח שימוש (בחיבורים דרך רשתות סלולר).

כפי שציינתי לא פעם בעבר, אישית, אני מתנגד לתופעת חסימת הפרסומות. אני מעדיף אתרים עם פרסומות ולא לשלם עבור כל כתבה, מאמר וידיעה שאני מעוניין לקרוא. לכן, מעולם לא המלצתי לאנשים לעשות שימוש בהרחבות בסגנון AdBlock, למרות היותן הרחבות יעילות שמסייעות "למכור" את הדפדפן לאנשים נוספים.

העניין הוא שאין לי משאבים מחשב אינסופיים ולכן גם לי יש גבולות. מאתרים בסגנון Mako אני אעדיף להתרחק גם במחיר של תכנים איכותיים שייתכן שקיימים בהם, פשוט כי חווית השימוש בהם הפכה לבלתי נסבלת, כי היחס בין התוכן לפרסומות גבוה מידי, ודווקא לא לטובת התוכן.

בעבר השתמשתי ב־FlashBlock אבל כיום אני לא צריך יותר את ההרחבה הזו, בזכות תכונה שנכנסה לדפדפן לא מזמן שעושה את העבודה טוב יותר. במילים אחרות, אם אתם מפרסמים יצירתיים שמשתוללים עם מצגות אינטראקטיביות בתור פרסומות, הן לא יטענו אצלי אוטומטית. אני לא חוסם פלאש מתוך מחשבה שפלאש עשוי לשמש לפרסום, אלא כי פלאש הוא אחד גורם מספר אחד לאטיות במחשב שלי. מספיק להיכנס ל־ynet למשך כמה דקות כדי שהטמפרטורה של המחשב תעלה באופן דרסטי.

למה אנחנו המשתמשים צריכים לסבול? עד מתי המפרסמים ימשיכו להתעלל בנו בניסיונות לגרוף תשואה נוספת? עם כל הכבוד למפרסמים ולאתרי תוכן, הגיע הזמן לעשות קצת סדר במשוואה, ולהתחשב בגולשים קצת יותר. הגיע הזמן שאתרי התוכן ילמדו כבר שאפשר לשלב פרסומות באתר מבלי לטעון מחדש את האתר בכל מספר דקות ולפגוע ברצף הקריאה שלנו, ופרסומות בצידי הדף שרודפות אחרינו עם תסריט לא יעיל במקום להשתמש ב־position:fixed? בבקשה תשלבו פרסומות סטטיות בצידי הדף כדי שנוכל לצרוך את התוכן ולא רק את הפרסומות.

מפרסמים יקרים, זה שאנשים חוסמים פרסומות זה רק באשמתכם.

8 תגובות בנושא “תעלומת הבאנרים הנעלמים”

  1. "כפי שציינתי לא פעם בעבר, אישית, אני מתנגד לתופעת חסימת הפרסומות. אני מעדיף אתרים עם פרסומות ולא לשלם עבור כל כתבה, מאמר וידיעה שאני מעוניין לקרוא."
    הבעיה העיקרית בפרסומות היא שיש שרת צד-ג שמספק תוכן (אפילו תמונה סטטית) לאתרים רבים שאתה מבקר בהם. בעל אותו שרת יכול לעקוב אחריך וללמוד את ההרגלים שלך, ושם הכסף הגדול (שאף פרוטה ממנו לא מגיעה לכיס של בעל התוכן).
    הפגיעה בפרטיות שלך היא קטנה יותר מזו שיוצרים כפתורי השיתוף של הרשתות החברתיות (ואני מקווה שזה לא יהיה חצוף מצדי להמליץ להשתמש ב http://is.gd/plustwo מעל במה זו), כי אין לקורא חשבון משתמש אצל ספק המודעות (חוץ מגוגל, כמובן), אבל אם מישהו ירצה לדעת אם אתה היית זה שהתעניין בביטוח רפואי ופאות נכריות (כלומר – כנראה חולה סרטן), יש דרכים: http://privacysucks.com

    אז איך עושים כסף מתוכן? אם הייתי יודע, אשתי הייתה מיליונרית, אבל הנה רעיונות:
    יש אפשרות שבעל אתר התוכן יאחסן את המודעות אצלו. זה מחייב כמובן מו"מ ישיר עם המפרסם, אבל שווה יותר למפרסם גם בגלל שאפשר לתת לזה לוק של חסות ולא של באנר אקראי, וגם כי קשה לחסום את זה 😉
    אפשר גם *להיות* המפרסם: תעשה משהו אחר (ספר, תכשיטים, בירה, שיעורי יוגה) ותקווה שהאתר יצדיק את עצמו כלכלית בגלל הביזנס שהוא יביא.
    אפשרות אחרת היא להציע גרסה בתשלום בלי פרסומות. אפשר לקרוא לזה פרוטקשן פרטיות 🙂

  2. אני דווקא כן משתמש באדבלוק בגלל שלל הסיבות שכתבת. במקרים הבודדים שיוצא לי לגלוש בלי חוסם פרסומות אני נחרד. לא ברור לי איך אפשר לקרוא את התוכן כשבכל פינה מסביב ובתוך התוכן משולבות פרסומות מרצדות.
    אני ממליץ גם לקרוא את המאמר של יובל דרור בעין השביעית.

  3. הפעם הראשונה שעברתי סופית ל-FF הייתה ביום אחד כשגלשתי ב-YNET, והיה באנר נוראי של חברת ביטוח כלשהי שכלל כדורסלן שכידרר כדור.
    גם כשגללתי למטה הכדורסלן לא הפסיק לכדרר ועקב אחרי, וזה שיגע אותי.
    באותו יום החלטתי לבדוק איך חוסמים באנרים, הוספתי Adblock ומאז לא הפסקתי להשתמש בו.

  4. חשוב להזכיר לכולם שאם הנהנת מאתר
    חשוב מאוד לפתוח כמה פרסומות,
    גם כדי להביע את הערכתך במטבע אמתי
    וגם כדי לעזור במימון האתר.

  5. שלום לתומר היקר,
    תענוג אמיתי לקרוא את הכתנים שאתה כותב!

    אמנם תגובתי איננה קשורה במישרים לנושא הכתבה, אך כיון שציינת בדף יצירת קשר שאתה מעדיף (ולדעתי זו גם העדפת הגולשים) שהתגובות/פניות ייכתבו מעל גבי האתר בפוסט הרלוונטי, ארשה לעצמי לשאולך כאן:

    אני רואה דבר מבורך זה גם בבלוג החדשות של מוזילה – איך אתה מציב מקף עליון במילים כמו "בית-ספר" שאצלך כתוב "בית־ספר"? האים זה פילטר/תוסף/וכיוצ"ב?

    אודה לך אם תחשוף את הסודות המקצועיים.
    ברוך תהיה!
    לירן

השאר תגובה