ארכיון תגיות: אובונטו

תלאות השדרוג לאובונטו 9.10

הותיקים מבין קוראי בוודאי זוכרים את כל אותן הפעמים בהן כתבתי כאן על השדרוגים שאני מבצע במערכת ההפעלה המועדפת עלי בשנים האחרונות – Ubuntu Linux. מידי חצי שנה יוצאת גירסה חדשה, ואני תמיד מתקין אותן בימים הראשונים לאחר שחרור הגירסה, מאחר ויצר הסקרנות וההרפתקנות שלי גדול על הסבלנות וההמתנה, אנחנו עכשיו יומיים אחרי צאת הגירסה, ואני כבר משתמש בה.

לפני שנתחיל, ברצוני לברך את חברת מיקרוסופט על הוצאת הגירסה החדשה של ווינדוס לפני שבוע. (הפיסקה התארכה יותר מידי, וקיבלה פוסט נפרד משלה. אתם מוזמנים להמשיך לקרוא אותו כאן)

מאחר ואני נוטה לבצע הרבה התקנות ושינויים במערכת על המחשב שלי, אני משתדל לעשות מידי פעם התקנות נקיות של מערכת ההפעלה, כדי לנקות אותה מהשינויים והמעקפים שבצעתי בה. את המערכת בה אני משתמש בה כעת התקנתי שבוע לפני אוגוסט פינגווין האחרון כדי שהמערכת תהיה נקייה לקראת המצגת שהעברתי, ולאור השינויים שביצעתי בה כדי שהיא תתפקד טוב עם כרטיס המסך, עדיף היה מבחינתי לבצע התקנה חדשה ולא לשדרג את ההתקנה הקיימת. צבי כתב על החוויה שלו בשדרוג מאובונטו גירסה 9.04. אתם מוזמנים לקרוא על חווית השדרוג של ההדיוט.

את המשימה התקנתי ביום חמישי בשעות הערב בהורדת קובץ ה־ISO מהשרת. מאחר והעדפתי להוריד משרת המראה של איגוד האינטרנט, הייתי בטוח שהורדה משרת זה תבטיח לי מהירות הורדה גבוהה התבדו, כאשר לאחר זמן קצר השרת נעלם מהרשת. רציתי להודיע על כך לקפלן בזמן אמת, אבל להפתעתי גיליתי כי הוא לא היה מחובר באותה עת, וגם הטלפון הסלולרי שלו איכשהו נעלם מהמכשיר שלי. בצער רב וביגון ויתרתי על ההורדה, לטובת עיסוקים אחרים.

ביום שישי בשעות הצהריים התפנתי משינה ואותם עיסוקים אחרים, והתחלתי את ההורדה. כעבור מספר שעות היה ברשותי קובץ ISO מוכן לצריבה, וגם זמן לביצוע ההתקנה. את ההתקנה בחרתי הפעם לבצע ללא צריבה של הקובץ, אלא העברה שלו להתקן זכרון חיצוני; ההתקן שנבחר היה התקן Disk On Key של 4GB הנמכר תחת המותג Sandisk Cruzer. בחרתי לבצע את ההתקנה באמצעות תוכנת unetbootin המאפשרת לבחור קובץ ISO ולהעביר אותו להתקן חיצוני ובמידה ואין ברשותנו את הקובץ היא גם תדאג להוריד אותו מהרשת. מאחר והיה ברשותי את הקובץ בחרתי להעתיק אותו להתקן, ותוך מספר דקות היה ברשותי התקן זכרון עם הדיסק של אובונטו, בתוספת קטנה של מנהל אתחול בהתקן שיאפשר הפעלה של הקרנל של תוכנת ההתקנה.

הפעלה מחדש של המחשב העלתה את מנהל האתחול של unetbootin. הוא הציג 3 אפשרויות, מתוכן אחת תפעיל את הדיסק שזה עתה "צרבתי", ושתי אפשרויות נוספות – Help ו־OEM Install. אפשרות העזרה הובילה אותי להודעת שגיאה של האתחול, ואפשרות ה־OEM Install העלתה קרנל כלשהו ונתקעה באמצע. נו טוב, כנראה unetbookin לא כזה טוב בסופו של דבר.

המשכתי להפעלה של אובונטו. ההפעלה אכן עלתה באופן מהיר מאד, מה שכבר גרם לי לחשוב שהתוכנה עשתה סוג של קסם שאיפשר הפעלה מהירה מאד של המערכת. בחרתי להתקין את המערכת, והגדרתי לה להתקין את עצמה על מחיצת המערכת הישנה ביותר שברשותי, שבה היה מותקנת עד כה גירסה ישנה של אובונטו, ועיגנתי את מחיצת הבית שלי במקומה הראוי.

ההתקנה עברה חלק. חדי העין בוודאי שמו לב שבגירסאות האחרונות שופר מסך בחירת אזור הזמן, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה ומאפשר לבחור את אזור הזמן שלנו מבלי ליפול על עזה או דמשק. במהלך ההתקנה הופיעו גם מספר מסכים שהציגו תוכנות שנכללות במערכת. בעיני הצגת מידע בזמן פריסת והעתקת הקבצים זה שימוש חכם במסך.

הפעלה מחדש למחשב. הוא עובד כמו שצריך, ולשם שינוי גם כרטיס המסך נתמך טוב. שינוי ערכת הנושא לברירת המחדל של אובונטו התברר כשיקול מוצדק, כי הערכה הסטנדרטית עכשיו נעימה הרבה יותר. החלטתי לנסות לחיות בלי פידג'ין, אבל קצת התקשתי עם התוכנה החדשה.

כעבור מספר דקות, בעודי מתקין תוכנות קפץ מסך המבשר לי כי קיים דרייבר לכרטיס האלחוט שעלי להתקין. הופיעו לי שני דרייברים אפשריים – Broadcom b43 Wireless driver וגם Broadcom SLA Wireless driver. בעוד הראשון משתמש בדרייברים של ווינדוס, השני הוא קנייני לחלוטין אבל מיועד ללינוקס. הגעתי למסקנה ש־SLA עדיף, והתקנתי אותו.

כנראה בחרתי בתשובה שגוייה – כעבור מספר דקות המחשב קפא, כאשר נוריות ה־Caps lock ו־Scroll lock מהבהבות. איזה כיף, חטפתי Kernel Panic. הפעלה מחודשת למחשב – הודעה יפה מברכת אותי לשלום – Kernel panic: not syncing vfs unable to mount root fs on unknown-block(0,0). לא נעים. הפעלה של המחשב ב־Recovery mode – נאדה.

מאחר ולא היה לי כוח וחשק להתעסק עם זה, ובחוץ השתוללה סופת ברקים, כיביתי את המחשב ושלפתי ממנו את כבל החשמל. נשוב לטפל בו בהזמנות.

וזה הרגע בו מברכים את לינוקס על המנהל לשמור על קרנלים ישנים, ואת תוכנות ההתקנה של לינוקס שמוסיפות למנהל האתחול רשומות של מערכות אחרות המותקנות על המחשב. בבוקר המחרת הפעלתי את המחשב, והעלתי את אובונטו 8.04 שעדיין יושבת על המחשב. אנחת רווחה, כל הקבצים עדיין במקומם והמחשב מתפקד. ביצעתי את הפעולות השגרה שלי על המחשב, בניהן גם להעלות את הפוסט על הגירסה החדשה של פיירפוקס, וכאשר סיימתי חזרתי לטפל באובונטו שהפקרתי אתמול.

בזכות mount ו־chroot טיפול בתקלות לינוקס הוא משימה קלה ופשוטה. התחברתי למחיצה של אובונטו החדש, כיוונתי אותו לשורש וירטואלי עם chroot, והרי לפני מערכת מתפקדת של אובונטו, שאפשר לנסות ולאתר בה את מקור התקלה. מהר מאד התברר שההתקנה של הדרייבר כנראה לא הסתיימה בהצלחה, ו־aptitude ביקשה שאריץ dpkg-reconfigure -a. הרצה של הפקודה הנ"ל אמנם לא הציגה פלט, אבל שיחררה את הנעילה מ־apt, ושחרור העיגון איפשר להפעיל את המערכת החדשה.

בעודי כותב את שורות אלו אני מתקין חבילות ומסדר אלמנטים אחרים במערכת. באמפתי מאסתי כי הוא לא הצליח להתחבר ל־Google Talk, וגם ככה התוכנה נראית קצת חיוורת בהשוואה לפידג'ין. את חבילת הפונטים msttcorefonts טרם התקנתי, והגופנים נראים מעולה כל עוד לא נכנסים ל־ynet.

אשמח לדעת כיצד עבר השדרוג אצלכם.

פלאש לינוקס

לפני שלושה שבועות, כאשר התעסקתי בהכנות האחרונות לקראת הטיסה לחו"ל עלתה לי המחשבה לקחת איתי דיסק Live של אובונטו לכל צרה שלא תבוא. בסופו של דבר ויתרתי על הרעיון, והדבר התברר כטעות ברגע שהדיסק שלי שבק חיים והייתי צריך למצוא תורם נדיב (מה הסיכוי שמישהו סוחב איתו דיסקים ריקים לטיולים בחו"ל? מתברר שיש גם אנשים כאלה).

האם אנחנו צריכים לקחת עימנו את ההתקנה של מערכת ההפעלה למקרי חירום? אם היה מדובר בווינדוס או במערכת הפעלה בה נדרשת התקנה של המערכת לצורך עבודה תקינה זה היה מצב מסובך; בלינוקס, בזכות העובדה שיש לנו LiveCD אפשר לעבוד על המערכת גם ללא דיסק קשיח ועדיין להצליח לתפקד.

זכור לי מקרה בו הייתי צריך להשתתף בכנס כלשהו בארץ, ולקחתי עימי לנסיעה מחשב נייד של IBM שהריץ Windows. במחשבי ThinkPad של IBM (כיום Lenovo) קיימת מחיצה נסתרת בדיסק הקשיח שמאפשרת במידת הצורך לאפס את מערכת ההפעלה; זה אמנם יציל אותנו במצבים בהם מערכת ההפעלה מפסיקה לתפקד (כפי שכתבתי – המחשב מריץ Windows), אבל האם זה יסייע לנו במשהו ברגע שתהיה קריסה כללית של הכונן הקשיח? מיותר לציין שבמקרה שלי זה אכן קרה למרות שיום קודם לכן ביצעתי את האיפוס למערכת ההפעלה, ולמערכת השחזור האוטומטי לקח כמה שעות טובות לסיים את תהליך השחזור והתקנת כל הרכיבים הנלווים (שהסתיים זמן רב לאחר סיום האירוע, כאשר אני אוכל צהריים בסניף של ארומה והלפטופ מקבל הזנת חשמל מהקיר).

האם עבודה מדיסק Live עדיפה על התקנה של מערכת ההפעלה? לחלוטין לא. כדי לעבוד מהתקליטור עלינו לוותר על מספר דברים – נדרש נפח זכרון רב כדי לפרוס את רכיבי מערכת ההפעלה לתוך כונן וירטואלי (ramfs), אנו מוגבלים למערכת הפעלה קבועה ולא יכולים לשמור נתונים חדשים בדיסק (כי הוא כאמור יתאפס בהפעלה הבאה), והגרוע מכל – זמני התגובה של המערכת יהיה נמוכים מאד, שכן מדובר במערכת שתדרש לטעון נתונים מהדיסק בזמנים אקראיים מה שיגרום גם לזמני עלייה איטיים במיוחד של המערכת ורעש מכיוון הכונן ברגע שהנ"ל יבקש לטעון חבילות נוספות.

וכאן נכנסים זכרונות ההבזק לתמונה. בתקופה האחרונה קיימת מגמת ירידה בכל הקשור לכונני פלאש. אמנם מחירם עדיין בשמיים בהשוואה לכוננים קשיחים בנפחים דומים, אבל אנו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש כונן בנפח של ג'יגה ומעלה, במידה ולא קיבלנו אחד במתנה בעת רכישת מכשיר אלקטרוני כלשהו או כמתנה מהבנק. בעתיד הורוד כולנו נשתמש בכוננים קשיחים מבוססי Flash, הידועים גם בתור Solid State Device (SSD), אבל עוד חזון למועד, ונצטרך עוד כמה משכורות בשביל לממן את התענוג.

זכרונות פלאש קיימים במספר וריאציות שונות – כהתקני Disk On Key, ככרטיסי זיכרון וכאלו המוטבעים בתוך חומרה ייעודית ("נגני MP3"). כרטיסי הזכרון הינם האפשרות המועדפת עלי שכן מדובר בזכרון רב-שימושי שניתן לשימוש גם במצלמות, טלפונים ונגנים, ומרבית המחשבים הניידים מהתקופה האחרונה מגיעים עם חריץ SD מובנה, ובמקרים אחרים ניתן לרכוש בעלות נמוכה מתאם USB שיאפשר שימוש בכרטיס בתור Mass Storage Device, בדומה ל־Disk On Key. במקרה של כרטיסי SD חשוב לזכור כי התקן הישן מוגבל לנפח של עד 2 ג'יגה, ולא כל התקן יוכל לקרוא כרטיסים בנפח גדול יותר ("SDHC").

הגירסה האחרונה של אובונטו ניתנת להתקנה על התקנים מבוססי פלאש, אבל ההתקנה דורשת קצת יותר משני ג'יגה לפעולה תקינה, ולמרות שניתן עבור את האזהרה ולהפעיל את ההתקנה גם על התקנים קטנים יותר, ההתקנה תתקע בשלב כלשהו. אם מנהל הבנק שלכם לא היה מספיק נדיב בשביל לצייד אתכם בהתקן בעל נפח גדול מספיק (גילוי נאות – הבנק שלי לא נתן לי שום Disk On Key במתנה, למרות שהחשבון שלי בפלוס רוב הזמן) – אתם בבעיה, ולא יעזור כמה תתחננו, לא תוכלו להשתמש באפשרות של אובנטו להתקנת המערכת על התקן נשלף.

My laptop harddrive is broken. God bless the LiveUSBs

ההרדיסק של הלפטופ שלי

ופה נכנסת אפשרות קטנה ומעניינת – להפעיל מהתקן פלאש את ה־Live CD, ובכך להנות מרכיב קומפקטי וזול (במיוחד אם קיבלתם אותו כמתנה מהבנק!), אבל משוכלל בהרבה מהדיסק המקורי. בחיפוש קצר בגוגל מצאתי liveusb-creator עבור משתמשי פדורה, ו־Ubuntu LiveUSB בעבור משתמשי אובונטו, ורשימה מפורטת יותר בוויקיפדיה, למרות שניתן בקלות יחסית לבנות מערכת שעולה מהתקן נשלף בקלות יחסית באמצעות כלים הקיימים במערכת ההפעלה.

בזכות שימוש בהתקן פלאש להפעלת המחשב הסורר נוכל להמשיך ולעבוד בצורה מתורבתת בזכות העובדה שניתן להגדיר מחיצה נפרדת הממוקמת מחוץ ל־LiveCD עצמו ובכך לאפשר למשתמש לשמור את ההגדרות שלו (Persistent Storage), ובמקביל המערכת עובדת במצב Live כך ששינוי הגדרות מערכת והתקנת חבילות נוספות יעלמו בהפעלה הבאה של המחשב.

בזכות שימוש בהתקן פלאש בשביל לאגור את קבצי ה־LiveCD אנו זוכים למערכת שעולה מהר יותר, ושקטה הרבה יותר (למעשה יותר שקטה גם מהפעלה של המחשב דרך הכונן הקשיח!). המחיר הוא שאנו משתמשים בחבילות יחסית מיושנות ובמקרים בהם שידרוג הקרנל נדרש לפעולה תקינה של המערכת (דרייברים לאלחוט מישהו?) אנחנו קצת בבעיה, אבל גם את זה ניתן לפתור במידה ונעדכן את הקבצים בהתקן הפלאש.

להתקין לינוקס על הלפטופ

לפני חודש כתבתי כאן על חיפושי אחר מחשב נייד שיעבוד טוב עם לינוקס. ובכן, לאחר מחקר מעמיק, הפור נפל על מחשב Inspiron 1525 של חברת Dell, המוכרת כחברה גדולה המעודדת שימוש בלינוקס. מדובר בסדרה של כמות עצומה של דגמים, כאשר השוני בין הדגמים נעוץ במפרט ובתכולה של המחשב. המחשב שרכשתי מתבסס על מעבד Core 2 Due במהירות 2Ghz, שני ג'יגה זכרון וחמוש במסך 15.4‎"‎, שהוא למעשה גדול יותר ממסך ה־17‎"‎ שמחובר למחשב השולחני. המחשב מגיע ללא מערכת הפעלה מותקנת, אבל עם דיסק של FreeDos שקטונתי מלהבין למה בדיוק הוא נחוץ.

כאשר פתחתי את האריזה בביתי נדהמתי לגלות שהקופסא כוללת בתוכה מחשב נישא, אך חסרת מידע אחר. האריזה כללה שני דיסקים של דרייברים לווינדוס, דיסק של FreeDos, דפית מידע על ההתקנה הראשונית, וספר שכתוב עליו "מדריך מידע מוצר" (Product Information Guide). כמו כל משתמש טוב, עיינתי בניירת המצורפת לפני הפעלת המחשב לראשונה, כדי למנוע הפתעות מיותרות. במיוחד התעניינתי במידע לגבי טעינה ראשונית של הסוללה, שמנסיוני עם מכשירי אלקטרוניקה שונים נדרשת לפעולה תקינה של המוצר.

דפית המידע כללה מידע בסיסי על היציאות הזמינות במכשיר, והספר כלל לא יותר מאשר הוראות בטיחות. לזכותם יאמר ששני פריטי הנייר כללו הוראות גם בשפה העברית. מיד לאחר שהבנתי שלא אמצא תשובה לשאלתי בניירת, הכנסתי שני הדיסקים למחשב השולחני על־מנת לעיין בספר האלקטרוני שזמין לרוב בדיסקים. או שהקבצים הנ"ל לא קיימים, או שפשוט הניווט אליהם בדיסק דורש שימוש ב־Windows.

התקנת המחשב הייתה פשוטה, ולמעשה ביזבזתי זמן רב יותר בלמצוא את הדיסק של אובונטו 8.04 שברשותי, מאשר להתקין את מערכת ההפעלה. ההתקנה של אובונטו לינוקס פשוטה, במיוחד למי שכבר התקין פעם או פעמיים לינוקס בעבר. לאחר ההתקנה עמדתי בפני מערכת עובדת, אבל האלחוט לא זוהה.

ברשת ישנם דיבורים רבים על החיבור לרשת של המחשב הזה. ישנם אנשים שממליצים להתקין ndiswrapper, אחרים מציעים לקמפל חצי מערכת הפעלה מחדש, אבל הפתרון האידיאלי מבחינתי היה להתקין את התיקון הרישמי של אובונטו, שאמור להיכנס בעתיד לעדכונים וזמין בנתיים במאגר ה־Proposed של אובונטו בלבד. כן, מתחזקי החבילות של אובונטו שוב פעם מאכזבים.

אחרי שהייתה ברשותי רשת פועלת, התפנתי לחקור את הרכיבים האחרים של המחשב. ה־Bluetooth עבד מעולה, ויכולתי להתחבר בקלות למכשירים סביבי (גילוי נאות: הטלפון שלי לא כולל רכיב BT). כפתורי השליטה בעוצמה מאירים באור כחול בלחיצה עליהם (אם כי לטעמי הרמקולים המובנים חלשים מידי). פריסת המקשים במקלדת סבירה, אבל לא ממש הבנתי את השימוש של כפתור ה־Numlock ולמה הוא צריך לתפוס מקום במקלדת כאשר הדרך היחידה להשמישו היא לאחר הפעלה של התכונה ב־BIOS. למקלדת כפתור WinKey אחד, עם סמל בולט במיוחד של ווינדוס.

הבנתי ממספר אנשים שהמצלמה המובנית של המחשב הזה לא מתפקדת טוב תחת לינוקס. הפעלתי את Cheese (גאון מי שנתן לתוכנה את השם הזה) והמצלמה ישר התחילה לעבוד טוב, ללא שום צורך בהתערבות מצידי. הפעלתי Ekiga וגם שם המצלמה עבדה טוב.

חריץ זכרונות ההבזק עובד מעולה ומזהה את הכרטיסים שהכנסתי אליו (הכנסתי שניים. רציתי להיות בטוח לפני שאני מוותר על קורא הכרטיסים USB שאני סוחב לכל מקום) בקלות ובמהירות.

מנסיון שלי התיקים הסטנדרטיים של לפטופים לא נוחים לנשיאה, ולכן קפצתי היום לקנות לקטן תיק הולם. סיימתי עם נזק של 200 שקלים נוספים, אבל כל דבר טוב יותר מתיק לפטופ סטנדרטי.

סוגיות שנותרו לא פתורות:

א. לא התקנתי את המודם. אני לא בטוח אם ומתי אעשה זאת.

ב. המחשב הגיע ללא תוכנת ה־Media Center מסיבה לא ברורה. הכפתור במקלדת שאמור לעלות אותו אכן מעלה את הלוגו של Dell MediaDirect, אך מעלה לינוקס מיד לאחר מכן.

ג. המחשב מגיע עם חיבור לרשת חשמל 220V בלבד. אני צריך להשיג בימים הקרובים ספק 110V. המלצות?