למה לא סילברלייט

מאד רציתי להכניס תגובה לפוסט של רן יניב הרטשטיין איל שחר באתר נענע10, אלא שכפי שכתבתי כאן בעבר, השרתים של נענע דוחים נסיונות התחברות ממני, וכל מיני שרתי פרוקסי חופשיים שניסיתי חסמו לי את שליחת הטופס. אני מאד מקווה שהשרתים המתקדמים של נענע לא יתפתו לחסום לי גם את הטראקבק.

רן יניב הרטשטיין איל שחר העלה את בבלוג המערכת של נענע10 מחשבות על מעבר של הוידאו באתר לסילברלייט. לכאורה טכנולוגיה חדישה ומתקדמת, אבל האם היא בשלה מספיק למשתמש הקצה?

בראשית ברא (סר) טים ברנרס לי את הדפדפן והאינטרנט. והאינטרנט היה תוהו ובוהו ומסך טקסט שחור על פני כל מסך. ויאמר (סר) טים ברנרס לי ויהי דף, ויהי דף אינטרנט ראשון ברשת. וירא טים ברנרס לי את הדף כי טוב, ויבדל טים ברנרס לי בין הדף ובין ה־Gopher. ויקרא את הדף Web ולדפדפן קרא WorldWideWeb. ויהי ערב, ויהי בוקר יום אחד.

בעבר הרחוק, האינטרנט היה זירת מאבקי כוח בין יצרני התוכנה השונים. זה המציא שפת תכנות חדשה לרשת בשם JavaScript (שאין שום קשר בינה לשפת התכנות Java), וזה פיתח שפה מקבילה בשם JScript ששונה מהמקור רק במימוש ובמספר לא מבוטל של באגים ומימושים חלקיים בלבד.

שפת ה־JavaScript נכנסה לעולם בו היו באותן שנים הרחבות רבות לדפדפנים שהתיימרו להציע לדפדפן יכולות משופרות על ה־HTML הבסיסי. חברת Sun, למשל, פיתחה את Java Virtual Machine שאיפשרה להריץ יישומים שלמים גם דרך הדפדפן, חברת Microsoft פיתחה את ActiveX שנועד להיות מתחרה ל־Java (למעט העובדה שהוא דורש מערכת הפעלה ודפדפן של מייקרוסופט), חברת Macromedia על שלל פתרונותיה, ועשרות חברות נוספות, קטנות כגדולות, הציעו את הפתרונות שלהם לשידרוג יכולות הדפדפן.

שנות התשעים התאפיינו בחוסר סדר בכל התחומים. כדי לראות וידאו, למשל, הזדקקתם ללא פחות משלושה נגנים לפחות (Apple QuickTime, Real Player, Windows Media Player) רק בשביל הזכות לראות וידאו, ומספר דומה של תוכנות שונות בשביל להצליח לחלץ קבצים דחוסים.

בחיתוליה הייתה שפת ה־JavaScript רחוקה מלהיות מושלמת, ומאחר ולא היו תקנים מתקדמים ומקובלים על כולם נוצר מצב בו כל דפדפן דרש מימוש שונה של כל התסריטים באתר בשביל לאפשר אינטראקטיביות בסיסית עם המשתמש. שינוי המגמה הגיע עם נטסקייפ 6 (הראשון שהתבסס על הקוד של מוזילה) שלראשונה יישר קו עם אינטרנט אקספלורר בנוגע לתקנים (ואף העלים תמיכה בדברים שהיו קיימים בגירסאות קודמות של נטסקייפ, דוגמת <layer>). אחרי שנים  של חוסר סדר באינטרנט, לראשונה התחיל השקט, והתאפשר לפתח קוד אחיד שירוץ בצורה טובה על כל הדפדפנים.

בשנות האלפיים התחילו להעלם באופן הדרגתי רובם של התוספים מהדפדפן לטובת פתרונות פתוחים, וחברות רבות נעלמו מהזירה. אם גירסאות ישנות של אינטרנט אקספלורר היו צריכות להגיע עם שלל עצום של תוספים כדי לאפשר גלישה באינטרנט, הגירסאות האחרונות של אינטרנט אקספלורר מורכבות מדפדפן בלבד, והוא עושה את העבודה שלו לא רע.

חברת Adobe, מוצר הדגל שלה הוא Acrobat Reader (ועם כל הכבוד לתוכנת Photoshop, אני לא בטוח שהיא מותקנת על אחוז כה גדול מהמחשבים) שהופץ חינם ואיפשר העברה של מסמכים מבלי שיאבדו את עיצובם ואת תוכנם מעולם לא הייתה דומיננטית בתחום הרשת. אמנם ניתן לראות אתרים רבים המציעים קבצי PDF להורדה וצפייה דרך הדפדפן, אבל הם אינם מהווים רוב. שינוי המגמה הגיע כאשר חברת אדובי מיזגה לתוכה את חברת Macromedia, שמוצר הדגל שלה, Flash Player הפך לאהוב במיוחד בקרב בעלי אתרים ובעיקר מפרסמים.

כיום, אפשר להגיד שלחברת אדובי יש ייצוג מכובד על כמעט כל מחשב שמחובר לרשת, ומייקרוסופט מפגרת מאחור עם דומיננטיות במערכות ווינדוס  בלבד. מייקרוסופט לא אוהבת להפסיד, ולכן כפי שהיא נאלצה לבסוף להתקפל ולהשאיר ל־Sun Java את הבכורה בתחום שהיא עד עכשיו מתחרה בו (אז ActiveX, היום דוט-נט), כך היא רוצה לדחוק הצידה את Adobe Flash Player ולהכניס במקומו מוצר שלה – Silverlight.

למה לא פלאש? למרות כל מה שיגידו פלאש היה מאז ומתמיד קנייני. כדי לייצר פלאש אפשר אמנם להשתמש בכל מיני כלים שבחלקם נכתבו גם בקוד פתוח, אבל מקרומדיה (והיום גם אדובי) חוסמות בגופן את היצירה של כלי פיתוח מלא לפלאש, ומשאירות את תחום תוכנות הפיתוח בבעלות מלאה שלהם.

ברכיב שהוטמע בצד הלקוח תמיד היו למשתמשים תלונות. לנו, כישראלים, למשל, עד היום אין תמיכה מלאה בעברית בפלאש, והמצב גרוע עוד יותר כאשר משווים את התמיכה בעברית בין שלושת מערכות ההפעלה המובילות. במשך שנים הנגן בלינוקס היה כמה צעדים אחרי הנגנים במק ובווינדוס, גירסת 64 ביט שאין טעם אפילו לדבר עליה, ואפילו לא ציינתי שהנגן שלהם מאז ומתמיד עבד לאט וקירטע, ומהווה עד היום את אחת הסיבות העיקריות למחשב חזק בעבור משתמשים שכל שימושם במחשב הוא גלישה ברשת ודואר אלקטרוני.

למה לא סילברלייט? כי סילברלייט מגיע מחברה שמנסה לדחוף לנו טכנולוגיות גם אם אנחנו לא באמת צריכים אותן. ההדגמה של מייקרוסופט לסילברלייט היא גירסה "מתקדמת" של האתר שלהם שנגישה רק עבור אנשים שיתקינו את התוסף של סילברלייט על הדפדפן שלהם. ובכן, מעבר לקצת אנימציות שמשולבות בגירסה המתקדמת שלהם (לא משהו שלא ניתן לבצע ב־JavaScript עם mootools למשל) לא נראה שום דבר מדהים שמצדיק את השימוש ב־Silverlight.

כי סילברלייט יכולה לרוץ על מערכות ווינדוס בלבד, ולמייקרוסופט אין שום אינטרס לתמוך ולטפח משתמשי לינוקס ומק, וגם אם יוצע תוסף מקביל למשתמשי מערכות אלו על־ידי צד שלישי, מהר מאד הוא יהיה לא רלוונטי כי מייקרוסופט תשדרג את המוצר שלה ולא תשחרר מראש מפרט מלא של כל השינויים הצפויים.

כי סילברלייט הוא לא יותר מנסיון של מייקרוסופט לקבע את המשתמשים לטכנולוגיות שלה, גם אם זה יבוא על חשבון הרשת החופשית והפתוחה, ובמחיר של פיתוחים נוספים בכל אתר שמעוניין לתמוך בתוסף שלהם.

אז מה כן? בשנים האחרונות התגבשו תקנים אחיד ברשת, בו שותפות חברות רבות בתעשייה, כולל גם Microsoft ו־Adobe, ותקנים אלו הם היחידים שיבטיחו לנו תמיד גישה חופשית לרשת, ואת החופש של כל אדם להתממשק לרשת בצורה המתאימה לו.

גם פלאש וגם סילברלייט הן תוכנות סגורות הנשלטות בידי חברות תוכנה מובילות שמעוניינות להכתיב את האופי של הרשת. לשתי הפלטפורמות חסרונות רבים על השיטה התקנית, ואלו באים לידי ביטוי בגישה מוגבלת של מנועי חיפוש וטלפונים ניידים לתכנים, חוסר גישה לאתרים כאלה עבור אנשים בעלי מוגבלות ראייה, ובאופן כללי פגיעה בחווית הגלישה של המשתמש.

הפתרון שצריך לבוא לידי שימוש הוא הפתרון התקני, האומר שימוש ברכיבים פתוחים ומתועדים שיאפשרו לכל אדם החפץ בכך גישה מלאה לקוד ויכולת התאמה שלו לצרכיו שלו. הרשת כפי שאנו מכירים אותה כיום מתבססת על שפת HTML וככה היא צריכה להישאר.

בשביל תוכן יש לנו HTML, בשביל העיצוב יש לנו CSS, אינטראקטיביות עם JavaScript וגישה ל־DOM Tree, גרפיקה עם PNG ו־JPEG, גרפיקה וקטורית עם SVG, ולאחרונה גם כוכבים חדשים בזירה – וידאו אפשר יהיה לשלב בדפדפן באמצעות המפרט של HTML5, שכבר מתחיל להיתמך בדפדפנים המובילים (חוץ ממייקרוסופט שכרגיל מזדנבים מאחור עם דפדפן חצי אפוי), אפשר יהיה לשלב וידאו בקלות בדפים, כאשר התוכן עצמו יסופק בקבצי Ogg שהם היחידיים שנבנו מהיסוד כקידוד פתוח וללא מגבלות שרירותיות עליהם.

שמרו על החופש הזה. לטובת כולנו!