ה־✓ הכחול של WhatsApp והפרטיות של כולנו

אחד מהשימושים הראשונים של המרשתת היה כמובן הדואר האלקטרוני. מדובר בשירות חשוב ומשמעותי שאפשר לאנשים המרוחקים אחד מהשני לתקשר בצורה פשוטה ולהחליף בניהם תוצרי מידע שונים באופן יעיל ונוח. למרות זאת, שירות הדואר האלקטרוני מאז ומעולם היה בלתי אמין, ולעתים קרובות אף אטי; הן מבחינת פרק הזמן העובר עד להגעת המסר ליעד, שיכול היה לנוע בין זמן קצר כהרף עין עד להמתנה מייגעת של שעות וימים עד שכל תחנות הממסר בדרך מסיימות לטפל בהודעה. על כך יש להוסיף את הקושי הניכר בגישה לעמדה המחוברת לרשת, בין אם היה מדובר במערכות בהן היה צריך להזמין מקום מראש, ובין אם עלויות הגישה הגבוהות גרמו לכך שאנשים נהגו להתחבר לרשת למשך פרקי זמן קצרים ובתדירות נמוכה יחסית.

בשנות התשעים התחוללה מהפכה משמעותית בדברי ימי המרשתת. בין היתר בתחילת העשור פותח אחד הפרוטוקולים החשובים ביותר ברשת האינטרנט המשמש אותנו גם כיום, הוא כמובן הפרוטוקול להעברת היפר מלל שמהווה את לב ליבו של כל דפדפן, הפך לנפוץ כל־כך שלדעת רבים הוא הוא הבסיס לרשת האינטרנט וגרם לכך שמרבים הפרוטוקולים האחרים ירדו מגדולתם. שינוי משמעותי נוסף שהתרחש במהלך אותו עשור הוא ההוזלה המשמעותית בעלות הגישה לרשת האינטרנט, מה שגרם לכך שעד לסוף העשור בתים רבים כבר היו בעלי גישה לרשת.

במהלך שנות התשעים, בד בבד עם התמורות שציינתי מעלה, נוצרה דרישה הולכת וגדלה ליכולות תקשורת נוחות באמצעות רשת האינטרנט. בעוד פרוטוקול ה־HTTP אפשר לצרוך תכנים ואף להגיש תכנים משלנו לאזרחי הרשת אחרים, נעדרה ממנו היכולת להציע תקשורת אנושית נוחה בין שניים או יותר צדדים. מערכת הדואר האלקטרוני נדחקה הצידה עקב היותה אטית, מערכות שיחות דוגמת ה־IRC נדחקו הצידה גם הן ככל הנראה עקב מגבלותיהן ביצירת זהות אחידה למשתמשים ואולי גם עקב כך שהיו קיימות רשתות שיחה נפרדות שנעדרה כל יכולת להעביר הודעות בניהן ועל המשתמשים נגזר להתחבר למספר מערכות שונות ולחדרי שיחה שונים כדי להיות בקשר עם אלו החשובים להם.

בתוך הריק הזה נכנסו מערכות המסרים המידיים. בין רשתות המסרים המידיים הראשונים הופיעה תוכנת ICQ, שהפכה מספר ישראלים למיליונרים עם מכירתה ל־AOL. תוכנות אלו הציעו יכולת העברת מסרים מהירה ונוחה בין שני משתמשים, לקבל מידע ברור על זמינותו של אותו הגורם לשיחה כעת, ונעדרה ממנה כל הרשמיות של כתיבת הודעה מנוסחת היטב שאפיינה את הודעות הדואר האלקטרוני. כתוצאה מכך, כולנו הפכנו פתאום לשותפי שיחה פוטנציאליים, והפקרנו את מערכות הדואר האלקטרוני לדיוורים אוטומטיים ועבור הודעות פחות אישיות מאלו שמועברות במערכות המסרים המידיים.

ההצלחה של ICQ לא הייתה ארוכה, ומהר מאד נוצרה לו תחרות מכיוונן של חברות אחרות. בניהן MSN Messenger של חברת Microsoft,‏ Yahoo Messenger של Yahoo!‎,‏ ו־AOL Instant Messenger של חברת AOL. התחרות הייתה קשה, ולמשך תקופה מסוימת הדרך לשמור על קשר עם אנשים הייתה לגרום לכולם להשתמש בתוכנה מסוימת או להתגמש ולהריץ מספר תוכנות שונות במחשבנו (או להשתמש בתוכנות מיוחדות שיכלו להתחבר במקביל למספר רשתות מסרים מידיים במקביל). המשותף לכל תוכנות אלו ורבות אחרות היה יכולתן לתת לנו דרך פשוטה לתקשר איש עם רעהו בדומה ליכולת שלנו לחייג אליו במכשיר הטלפון, או לשלוח אליו מסרון SMS למכשיר הסלולר האישי שלו. ועדיין, למסרונים היו יתרונות רבים על דרכי תקשורות בין אישית אחרות – היה קל לשלב בהן הודעות קצרות וסמלי הבעה, לשלוח תמונות וסרטונים ובחלק מהמקרים אף לשחק דרכן במשחקים מקוונים וגימיקים שונים שמרבית מטרתן היה לשמר את המשתמשים בהן.

עם השנים חלק מרשתות המסרים המידיים החליפו ידיים ועברו לבעלות אחרת, אחרות איבדו משתמשים מחוסר עניין או החליפו את משתמשיהם בדור חדש של משתמשים שלא מכירים כלל את ההיסטוריה ואת אלו שהשתמשו בהן עוד בטרם הם ידעו להחזיק עכבר ביד יציבה, ואף כאלו שנוהלו בצורה גרועה מבחינה שיווקית שגרמה לכך שהמשתמשים הצביעו ברגליים ונטשו אותן לטובת אחרות. במקביל, רשתות מסרים מידיים צצו מידי מספר שנים. למשל רשת Google Talk שזכתה להצלחה גדולה בכך ששולבה כחלק אינטגרלי במערכת הדואר האלקטרוני של חברת Google, ויצרה מצב בו כל משתמש Gmail נדרש להחזיק לשונית דפדפן פתוחה על ג'ימייל הן כדי לקבל גישה מהירה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו והן כדי לקבל הודעות מידיות מחברים שהתווספו אוטומטית לרשימת אנשי הקשר של אותו המשתמש ידנית או לפי דפוסי השימוש שלו במערכת. מערכת מסרים מידיים נוספת שראויה לאזכור היא זו של Facebook, המורכבת מחבריו של המשתמש ברשת החברתית ומאפשרת להם לקבל מסרים אישיים מחברים מבלי להציף את הקיר הציבורי באוסף מסרים חסרי כל עניין לציבור הרחב.

יחד עם זאת, בעשור האחרון גדל משמעותית היקף השימוש במכשירי סלולר. בעוד בעשור הקודם מכשירים אלו היוו בעיקר אמצעי ליצירת קשר באמצעות רשתות הסלולר, בזכות יכולות המזעור מכשיר טלפון חכם כיום הוא קודם כל נקודת הגישה העיקרית של האדם לרשת האינטרנט ורק לאחר מכן שעון מעורר, מצלמה, אמצעי לשיחות טלפוניות וכדומה. מרבית המכשירים החכמים מגיעים עם תוכנה כלשהי המיועדת למסרים מידיים; למשל FaceTime של Apple המאפשר תקשורת בין משתמשים במכשירי Apple,‏ Hangouts של Google המשולבת במכשירי Android ובמידת מה נועדה להחליף את Google Talk, וכדומה. רשתות המסרים המידיים הקיימות לא השכילו להיכנס לתחום הזה בזמן, ולמרות שרובן מציעות יישומים עבור סמארטפונים, הציבור באופן גורף כמעט בחר להתעלם מהן, עם מספר מועט של יוצאים מן הכלל כגון פייסבוק שהם התקשו לוותר עליה והיא עדיין פופולרית בסלולר.

לגבי WhatsApp התמונה קצת שונה, וכלל לא ברור מאיפה היא צצה ואיך הצליחה לצבור פופולריות גדולה תוך זמן כה קצר. עיקרון הווירליות שאפיין אותה אפיין גם רשתות מסרים מידיים ותיקות, אבל איכשהו היא הצליחה לגבור בערמומיותה על מתחרים גדולים וכבדים ממנה. מדובר במערכת מסרים הזמינה במכשירי סמארטפון ובסמארטפונים בלבד, היא מעולם לא הציעה יכולת לתקשר עם משתמשים באמצעות יישום למחשב האישי או דרך הרשת ונראה שהיא אף אינה מעוניינת בכך, ואפילו לא טרחו להציע יישום עבור מחשבי לוח, טאבלטים, שהם הרי לא הרבה יותר ממכשירי סמארטפון המתאפיינים במסכים רחבים יותר. גם מבחינת המודל העסקי הם עוף מוזר; בעוד שמרבית מתחרותיה מציעות את היישום שלהן בחינם או תולות את השימוש בו במוצר אחר, בוואטסאפ בחרו במודל תשלום שנתי, והם אף מתגאים בזה שהם מעוניינים לגבות כסף ולא להציג פרסומות למשתמש – זה יכול לפעול לטובתה ועשוי גם לפעול כנגדה ולגרום לנסיגה עצומה בהיקף השימוש בה ברגע שהם יתחילו לגבות כסף בצורה סדירה. (כאן המקום לציין כי טרם יצא לי לשלם תמורת השימוש ביישום, וכלל אינני בטוח אם אבחר לשלם ברגע שאדרש לכך, על אף היותו קטן וסמלי)

אחד הדברים שאפיינו את וואטסאפ ומהר מאד זכו לחיקוי בקרב יישומי מסרים מידיים אחרים הוא היכולת לקבל חיווי על מסירת המסר. ברגע ששלחנו מסר מופיע לצידו סימן  המסמל כי ההודעה נשלחה, והוא מוחלף בסימן ✔✔ ברגע שהמסר מגיע אל מכשיר היעד, ומהווה מבחינתנו סימן לכך שהמסר התקבל במכשיר הנמען וכי הוא זמין ומחובר לרשת. בשבוע האחרון התווסף סימן חדש ✔✔ בצבע כחול המחליף את סימן המסירה ומהווה מבחינתנו הוכחה לכך כי הנמען לא רק קיבל את המסר, אלא אף צפה בו, ואם אנו מצפים לקבל תשובה כלשהי ממנו, הוא אמור לשלוח אותה אלינו תוך רגעים מספר, ואם הוא בחר שלא לעשות כן הדבר עשוי להתפרש מבחינתנו כגסות רוח וחוצפה על כך שהוא מעז להתעלם מאיתנו.

תוכנת וואטסאפ מתהדרת אמנם בחוסר הרצון של קברניטיה לשלב פרסומות במוצר מה שעשוי לגרום להם להעדיף את טובת המפרסם על זו של המשתמש, אבל שמירה על פרטיות מעולם לא הייתה הצד החזק שלהם. בתוכנה משולבת יכולת לקבל מידע בסיסי על זמינותו של המשתמש ועל מועד הפעילות האחרון שלו בה, ובכך התאפשר למשתמשים לדעת אם חוסר המענה למסרים שלהם נובע עקב אי זמינותו של המקבל להגיב למסרים, או שהוא בוחר להתעלם מאיתנו. את אפשרות זו ניתן לבטל אמנם בהגדרות היישום, אבל עם ביטולה היא "מענישה" את המשתמש – אחרים לא יוכלו לראות את מועד הפעילות האחרון שלו במערכת, אבל במקביל היא תחסום בפניו את האפשרות לראות את מועדי הפעילות של המשתמשים האחרים, לדעתי דבר זה נועד כדי להקטין את כמות האנשים החרדים לפרטיותם שיבטלו את תכונה זו במחיר של אובדן יכולת שימושית זו.

בעבר, עם המעבר מדואר אלקטרוני למערכות מסרים מידיים, הופיע לראשונה חיווי המרמז על זמינותו של המשתמש לשיחה. למשל ב־ICQ הופיע פרח אדום  כאשר המשתמש לא מקוון, ופרח ירוק כאשר הוא מחובר לרשת. זוהי הייתה פגיעה בפרטיות שלנו, אבל לא רק שהייתה לנו היכולת להסתיר את היותנו מחוברים לרשת באמצעות "מצב בלתי נראה", גם היו לנו אפשרויות נוספות להתחמק ממתן תשובה מידית שהרי המחשב אינו יכול לבלוש אחרינו. עם וואטסאפ המצב שונה; המכשיר נמצא לצידו בכל שעות היממה למעט כנראה השעות בהן אנו ישנים, ואם כל אדם יכול לדעת בכל רגע נתון אם אנחנו זמינים לשיחה הרי יש כאן פגיעה אנושה בפרטיות שלנו. כולי תקווה שאנשי וואטסאפ ישמעו את קול הזעקה ויפעלו לצמצם את הנזק, ועד שזה יקרה מבחינתי מערכת זו איבדה עוד מספר נקודות ומקטינה את ההתלבטויות שלי לגבי רצוני לעזור את המערכת לטובת מערכת חלופית שתתן מענה טוב יותר לפרטיות שלנו ותאפשר לנו לשלוט טוב יותר ביכולות ההגנה על הפרטיות שלנו.

דפדפנים תומכי פרטיות

בדיון באתר whatsup הועלתה סוגיית פרטיות המשתמשים בעת הגלישה והסכנות שהם מייצרים. כמוזילאי שמחתי לראות שמוזילה עדיין מזוהה בידי הציבור כגוף שמכבד את פרטיות המשתמשים. משתמש אורח פרסם שם קישור למאמר המציג את הסכנות בשימוש בפיירפוקס ואף מציע לקוראים דרכים "להגן על עצמם". מאחר שאני חושב שתגובתי שם עשויה לעניין קהל רחב יותר, אני מפרסם אותה כאן עם שינויים קלים.

להמשיך לקרוא דפדפנים תומכי פרטיות

בשביל מה הדפדפן צריך לדעת איפה אתה?

Mozilla Labs Geodeאמש מוזילה שיחררו אמש את Geode, הרחבה קטנה לפיירפוקס המאפשרת למשתמש לקבוע את מיקומו הגיאוגרפי. בכתבה בנושא ב־ynet שהופיעה היום הגיבו גולשים נסערים החרדים לפרטיותם, ובמיוחד בשביל להרגיע אותם וכדי לעשות קצת סדר בדברים נכתב הפוסט הזה.

המונח Geolocation מתייחס ליכולת של רכיב אלקטרוני לזהות את מיקומו הגיאוגרפי לשימושים רבים. בעבר נעשה שימוש במקלטי GPS בעיקר עבור הישרדות, אבל עם התקדמות הטכנולוגיה ניתן למצוא היום מכשירים אלקטרוניים המאפשרים ניווט באמצעות מפה במחירים נמוכים.

שירותי איכון אינם נחלתם הבלעדית של מקלטי GPS בניגוד למה שנחשב בידי רבים. חברות הסלולר, למשל, יכולות לקבל בכל רגע נתון את מיקומו המדוייק של כל מנוי, ומשטרת ישראל עושה לעיתים שימוש במידע זה בכדי לאתר פושעים או להוות אליבי לאנשים שהם בגדר חשודים.

למכשירים הכוללים יכולות איכון גם שימושים נוספים – למשל מצלמות דיגיטליות חדישות יכולות לשלב מידע גיאוגרפי על המיקום בו צולמה התמונה, וניתן בבוא העת להלביש את סט התמונות שלנו על מפה ולקבל את כל התמונות שצילמנו בטיול לפי המיקום המדוייק בו צולמה כל תמונה ותמונה.

חשבתם שהמידע על המיקום שלכם מוגבל למכשירים שיכולים לשדר את מיקומכם הלאה? לא לחלוטין נכון. בכל קנייה בכרטיס אשראי או משיכת כספים מכספומט נרשמת במאגרי מידע הפעולה, ולמעשה גם בעת ביצוע פעולה מול פקיד נרשם במאגרי המידע פירוט הפעולות שבוצעו כמו גם המיקום בו התבצעו הפעולות. מקומות עבודה רבים יכולים לזהות את מיקום העובדים שלהם באמצעות כרטיסי בקרת כניסה, שאמנם מאפשרים להם להיכנס לאזורים ממודרים, אך גם מאפשרים לדרגים הגבוהים לדעת את מיקומו של העובד ואת כל המקומות בהם הוא עובר בשטח החברה כולל תאריך ושעה.

כשמדובר על פרטיות, ניתן לחלק את רכיבי האיכון לשתי קטגוריות – רכיבים המספקים איכון גיאוגרפי למשתמש בהם (תוכנות ניווט למשל) ומכשירים המספקים שירותי איכון לצד שלישי (איתורן, שירותים של חברות הסלולר, הבוס שלכם). קיימים גם מכשירים המספקים למשתמש בהם שירותי איכון במקביל לגוף בצד שלישי (תוכנות הניווט במכשירי סלולר למשל, שגם מושכים מידע גרפי מרשת הסלולר לצורך הצגת המפה).

הוספת יכולות איכון לדפדפן הינה משהו חשוב ושימושי שיאפשר בסופו של דבר לנו, המשתמשים להנות משירותים טובים יותר – למשל, כאשר נחפש במנוע חיפוש מסויים מסעדה איטלקית, נקבל מסעדות הנמצאות בסמוך לנו ולא רשימת מסעדות בכל הארץ. ניתן כמובן להגדיר באתרים כאלה את מיקומנו הנוכחי גם כיום, אבל לעיתים גם יכולות פילוח לפי עיר לא יהיו מספיק יעילות, ולא דיברנו פה על מצבים בהם אנו ניגשים לשירות דרך מכשיר נייד כאשר מיקומנו הגיאוגרפי משתנה לעיתים תכופות.

  • האם ניתן להגיד כי שירותי איכון ברשת יכולים לשמש לפעילות שתפגע בנו? – בהחלט.
  • האם ניתן להגיד כי שרותי איכון ברשת מהווים חדירה לפרטיות הגולש? – לחלוטין לא.

geolocation הוא מפרט שנמצא בפיתוח בימים אלו ממש, ומטרתו לאפשר לאתרים לקבל מידע גיאוגרפי מהדפדפן. לא כל אתר צריך מידע גיאוגרפי, אבל העברת מידע כזה לאתרים מסויימים עשוייה להיות שימושית עבורנו. במחשבי כף יד וטלפונים סלולריים הפעולה עשוייה להיות שימושית אף יותר; למשל, באמצעות אתר בסגנון פייסבוק נוכל לזהות מי נמצא בסמוך אלינו, ואולי אף ליזום אינטראקציה מולם – פעולות אלו אפשריות היום באמצעות התקנת תוכנות במכשיר, אבל התקנת תוכנות הינה עסק מסורבל וסביר להניח שהמשתמש המזדמן יוותר על כך.

במוזילה ישנו רצון מתמיד להוסיף לדפדפן יכולות חדשות ושימושיות, והדבר אף נעשה באמצעות יצירת תקנים חדשים ושיפור תקנים קיימים. ה־geolocation יגיע לדפדפנים של מוזילה בתקופה הקרובה. בראש ובראשונה הדבר יהיה שימושי בדפדפן הנייד של מוזילה (fennec), שיאפשר לנצל את יכולות המכשיר הנייד "בשטח", ולקבל מידע מבוסס מיקום בזמן אמת.

מאחר ושני הדפדפנים משתפים בניהם בסיס קוד זהה, התכונה תגיע בקרוב גם לדפדפן Firefox, ומשתמשי פיירפוקס יוכלו באמצעותו לשתף את המיקום הגיאוגרפי שלהם בכל אחד מהאתרים התומכים בכך בקרוב מאד, עם שחרור פיירפוקס 3.1.

האם ניתן להשתמש בתכונה החדשה של פיירפוקס בשביל לרגל אחר המשתמש? לא. שום אתר לא יקבל מידע גיאוגרפי ישירות, אלא לאחר אישור המשתמש בלבד. מיד לאחר שהדפדפן יקבל בקשה לפרטים (באמצעות האובייקט navigator.geolocation) יגרום להופעת שאלה בדפדפן, שתאפשר למשתמש להחליט בעצמו אם הוא מעוניין לחשוף את מיקומו בפני האתר, ולבחור את רמת הדיוק שתמסר לאתר (מתוך מחשבה שלא חייבים מיקום מדוייק בשביל להגיע לאתר האינטרנט של חברת המוניות הקרובה, אבל בשביל שרותי ניווט מבוססי מפה כדאי להשתמש בדיוק האופטימלי).

geolocation in firefox 3.1
תצלומסך: Mozilla Firefox 3.1 עם בקשה לאספקת המידע הגיאוגרפי של המשתמש