תעלומת הבאנרים הנעלמים

מאמר שהתפרסם לאחרונה ב־‎TheMarker חושף את הלחץ של אתרי התוכן ברשת מפני אבדן הכנסות בגין חסימת פרסומות בדפדפנים, ואת הטכנולוגיות שאותם אתרים מפתחים יחד עם חברות נוספות כדי לעקוף את חסימת הפרסומות ואולי גם לחסום את חוסם הפרסומות מגישה לתוכן.

דפדפנים מתקדמים כוללים כלים מובנים במטרתם לחסום חלונות קופצים למשל, ולמרביתם קיימות גם הרחבות שמטרתן לספק חסימה פרסומות באופן מסיבי יותר. ישנן הרחבות שחוסמות באופן גורף תוכן בדף שנחשד שהוא מהווה פרסומת, וישנן רשימות שמטרתן למטב את החסימות כך שהתכנה תדע טוב יותר לזהות ולחסום פרסומות באתרים ישראלים.

אז למה אנשים חוסמים פרסומות באינטרנט? נצא מנקודת ההנחה שאנשים לא חוסמים פרסומות במטרה למנוע רווחים לאתר היעד, ונישאר עם מספר סיבות אפשריות, בניהם –

  • פרסומות לעתים מסיחות את הדעת מהתוכן, ולעתים קרובות גם מקשות על קריאת הדף באמצעות טעינה חוזרת של הפרסומות במהלך קריאת התוכן בדף.
  • פרסומות לעתים מכבידות על ביצועי הדפדפן והמחשב, וגורמות לתגובתיות נמוכה שלו כל עוד הדפדפן פתוח על אתר עמוס בפרסומות אלו.
  • למגזרים מסוימים באוכלוסיה ישנה העדפה שונה לגבי אופי הפרסומות, והם עלולים להיחשף שלא מרצונם לפרסומות שנוגדות את העקרונות התרבותיים שלהם.

מגמת חסימת הפרסומות בשנים האחרונות אינה ייחודית לישראל, אבל נראה כי במדינות מסוימות כמו ישראל הצורך בחסימת פרסומות רב יותר ממקומות אחרים, בעיקר עקב קהל קוראים מצומצם והרצון של מנהלי אתרי התוכן להגיע לרווח מקסימלי בכל מחיר. ובאותו הזמן ממש, ניכר כי אתרים מעבר לים הרבה יותר קלים מבחינת משקל הדף והזמן שלוקח לדפדפן לטעון ולהציג את אותם האתרים.

הבעיה היא כזו:

  • מנהלי אתרי תוכן מעוניינים להחזיר את הוצאות האתר ואולי גם להגיע לרווח.
  • גולשים מעוניינים לצרוך את התוכן במינימום השקעה כספית מצידם.

ברגע שאנחנו מוציאים מהמשוואה את האפשרות שהגולשים ישלמו תשלום עבור תוכן נצרך (בתצורה של מנוי לפרק זמן או תשלום מזערי עבור כל יחידת מידע – micro-payments), אנו נשארים עם חלופה פחות יעילה ואמינה, והיא שילוב פרסומות באתר.

באמצעי המדיה האחרים קיימת חלוקה די ברורה בין ערוצי תוכן המממנים את עצמם באמצעות פרסומות (למשל ערוץ 10, ערוץ 2, תחנות הרדיו האזורי) לבין ערוצים בתשלום (ערוצי הפרמיום בכבלים ובלוויין, ערוצי הטלוויזיה והרדיו של רשות השידור, וכו'), וקיימת גם קבוצה זעירה של ערוצי תוכן שממומנים על־ידי גורם מממן חיצוני.

באינטרנט, כל אתר תוכן אחראי לעצמו, אבל בהיעדר כמות מכובדת של תוכן פרמיום, כמות הלקוחות שיסכימו לשלם עבור אותו תוכן יחסית קטנה, ולכן חלופת הפרסומות דומיננטית יותר. ועדיין, משתמשים יעדיפו להימנע ככל האפשר מפרסומות שיפריעו להם לגשת לתוכן, ואתרים שכופים על המשתמשים את הצפייה בפרסומות מעל מידה מסוימת עשויים לחזות בתופעה של בריחת משתמשים, או במקרים מסוימים בניסיונות לבנות פתרונות יצירתיים שיאפשרו למשתמש להמשיך לצרוך תוכן מהאתר מבלי להיחשף לפרסומות.

ניתן להבין, אם כך, כי חסימת הפרסומות אינה נובעת בהכרח מרצונו של משתמש הקצה לגרום לאבדן ההכנסות לספק התוכן, אלא גם (ואולי בעיקר!) באשמתו של ספק התוכן שמעמיס את האתר בפרסומות יתר על המידה, ושל המפרסם עצמו שאינו בונה פרסומות שאינן משתלבות טוב ברקע הדף מתוך רצון למשוך את תשומת ליבו של המשתמש ככל האפשר.

ניתן לחלק את הפרסומות מסיחות הדעת למספר קטגוריות. בניהן –

  • חלונות קופצים – חלונות שנפתחים מעצמם במהלך הגלישה השוטפת, ומסתירים את כל מסך הדפדפן או חלק ממנו. חלונות אלו לעתים נפתחים ברקע מאחורי החלון הפעיל ומוקפצים לקדמה מעצמם כאשר המשתמש לעתים כבר אינו באתר.
  • פרסומות הכוללות כמות מוגזמת של אנימציה וריצודים – פרסומות מסוג זה מושכות את תשומת ליבו של הגולש בדף, ומושכות את העין במטרה לחשוף את המשתמש למוצר המתפרסם.
  • פרסומות מטרידות – סוג לא פופולרי במיוחד של פרסומות שמייצרות יחס שלילי במיוחד של המשתמש אליהן. פרסומות אלו נחשבות "חצופות" כאשר הן עשויות לשלב תוכן קולי שמופעל אוטומטית ללא אישור המשתמש.
  • פרסומות כבדות – לעתים קרובות ניתן לחזות בפרסומות שכוללות תוכן כבד במיוחד, כגון סרטוני תדמית או סיפורי הצלחה. פרסומות מסוג זה לרוב יטענו באופן אטי במיוחד, ידרשו כמות מוגזמת של זמן מעבד, וכמובן גם יכבידו על חבילת הגלישה של המשתמש במידה והוא משלם לספק הגישה לרשת לפי נפח שימוש (בחיבורים דרך רשתות סלולר).

כפי שציינתי לא פעם בעבר, אישית, אני מתנגד לתופעת חסימת הפרסומות. אני מעדיף אתרים עם פרסומות ולא לשלם עבור כל כתבה, מאמר וידיעה שאני מעוניין לקרוא. לכן, מעולם לא המלצתי לאנשים לעשות שימוש בהרחבות בסגנון AdBlock, למרות היותן הרחבות יעילות שמסייעות "למכור" את הדפדפן לאנשים נוספים.

העניין הוא שאין לי משאבים מחשב אינסופיים ולכן גם לי יש גבולות. מאתרים בסגנון Mako אני אעדיף להתרחק גם במחיר של תכנים איכותיים שייתכן שקיימים בהם, פשוט כי חווית השימוש בהם הפכה לבלתי נסבלת, כי היחס בין התוכן לפרסומות גבוה מידי, ודווקא לא לטובת התוכן.

בעבר השתמשתי ב־FlashBlock אבל כיום אני לא צריך יותר את ההרחבה הזו, בזכות תכונה שנכנסה לדפדפן לא מזמן שעושה את העבודה טוב יותר. במילים אחרות, אם אתם מפרסמים יצירתיים שמשתוללים עם מצגות אינטראקטיביות בתור פרסומות, הן לא יטענו אצלי אוטומטית. אני לא חוסם פלאש מתוך מחשבה שפלאש עשוי לשמש לפרסום, אלא כי פלאש הוא אחד גורם מספר אחד לאטיות במחשב שלי. מספיק להיכנס ל־ynet למשך כמה דקות כדי שהטמפרטורה של המחשב תעלה באופן דרסטי.

למה אנחנו המשתמשים צריכים לסבול? עד מתי המפרסמים ימשיכו להתעלל בנו בניסיונות לגרוף תשואה נוספת? עם כל הכבוד למפרסמים ולאתרי תוכן, הגיע הזמן לעשות קצת סדר במשוואה, ולהתחשב בגולשים קצת יותר. הגיע הזמן שאתרי התוכן ילמדו כבר שאפשר לשלב פרסומות באתר מבלי לטעון מחדש את האתר בכל מספר דקות ולפגוע ברצף הקריאה שלנו, ופרסומות בצידי הדף שרודפות אחרינו עם תסריט לא יעיל במקום להשתמש ב־position:fixed? בבקשה תשלבו פרסומות סטטיות בצידי הדף כדי שנוכל לצרוך את התוכן ולא רק את הפרסומות.

מפרסמים יקרים, זה שאנשים חוסמים פרסומות זה רק באשמתכם.

לגזור קופון על קוד פתוח

בעקבות פוסט של רן, רציתי לעלות נושא מסויים על הפרק – מקרים בהם אנשים שמחוץ לקהילת הקוד הפתוח תובעים בעלות על הקוד, וגורמים למשתמשים להאמין כי הם המקור האמיתי של התוכנה.

במקרה של פיירפוקס אפשר להטיל את האשמה על חברה גדולה אחת שהחליטה לשווק את עצמה באמצעות הגולשים. לחברה קוראים גוגל, ולמוצר קוראים Google Toolbar. גוגל החליטה לשלם כסף לאנשים שיפרסמו את Mozilla Firefox with Google Toolbar באמצעות גוגל אדסנס, ובכך גרמה להקמה של מאות אם לא אלפי אתרים שמטרתם אחת – לגרום לכם ללחוץ על קישור.

www.signup.co.il/firefox
בארץ, קיימים נכון לרגע זה כמה עשרות מפרסמים, כולל כמה אנשים שמשתמשים בשיטות SEO פסולות (עידן שלומן מ־signup קידום אתרים בניהם) בשביל לקדם את דף ההורדה שלהם. לגוגל אין בעיה עם תוכן הדף, אבל במקרים רבים מדובר כאן בהטעיית הגולשים ופלח שוק ליגיטמי של פיירפוקס שנאבד בעקבות נטישת משתמשים.

ידוע לי על מספר מקרים של אנשים שהורידו את הדפדפן מאתרים בארץ, ולאחר שהתעוררו בעיות לא זכו לשום תמיכה או סיוע מצד בעלי האתר "הרשמי". יותר מכך – מקרים בהם משתמשים שהורידו את הדפדפן מדף שנועד למשוך גולשים, אבל בעקבות חוסר תוכן מצד האתר קיבלו את הרושם שמדובר במוצר תוכנה רגילה ולא בקהילה ענפה שמתנהלת מאחורי המוצר.
firefox.rec-sec.co.il

ציטוט:

אודות אתר פיירפוקס הישראלי
אתר פיירפוקס הישראלי נבנה על מנת לעודד שימוש בדפדפן האינטרנט פיירפוקס מבית מוזילה, לחשוף את הציבור הישראלי אליו וליתרונותיו.
בנוסף, האתר מציע חדשות, עידכונים, קישורים, ותמונות בנוגע לפיירפוקס, להנאתכם.
יש לציין כי אתר זה אינו אתר רישמי של מוזילה וכי הוא נבנה בצורה עצמאית. האתר לא מספק תמיכה או אחריות לשימוש בפיירפוקס בשום צורה שהיא.

כחבר בקבוצה שאחראית על תרגום המוצר לעברית ושיווקו בארץ, המצב הנוכחי מאד פוגע בנו. אנו מתאמצים מאד בתחזוקה של אתרים בעברית עבור משתמשי פיירפוקס, לא בשביל שאיזה ילד בן 14 ירים אתר פיקטיבי ויקרא לעצמו "אתר רישמי"; תשאירו את זה לנו. אם אתם רוצים להמליץ למישהו להשתמש ב־Firefox תפנו אותו אלינו, את הסרגל של גוגל אפשר להוריד גם לאחר מכן.

www.web-guide.co.il/pages/firefox.php

בחו"ל, אגב, לעיתים המצב קשה עוד יותר. מישהו רוצה לקנות את הגירסה האחרונה של פיירפוקס, ולגלות לאחר מכן שניתן להוריד אותה בחינם?

יש למישהו רעיון איך אפשר להיפטר מהמטרידים הללו אחת ולתמיד? אין לי בעיה שהם יעשו כסף, אבל זה לא צריך להיות על חשבון המשתמשים.