ארכיון תגיות: Twitter

גוגל פלוס (+הזמנות לשירות)

כל הכבוד לגוגל, נראה שהם סוף־סוף הצליחו למצוא את המתכון ליצירת רשת חברתית. על הדרך הם איבדו חלק מאהדת המשתמשים המתקדמים בכך שהם התרחקו מהחופש ש־Google Wave התיימר להביא בכך שהמערכת רצה על השרתים של גוגל, והדיונים העיקריים שם בנתיים מסתכמים בתלונות של המשתמשים בשירות על מחסור בהזמנות.

בקצרה, זה לא פייסבוק, ומצד שני אחרי שימוש קצר במערכת ישנה תחושת מיאוס כי אין שום חידוש במערכת. גוגל פלוס הוא בעיקר שילוב של שירותי גוגל קיימים.

ניכר כי גוגל השקיעה די הרבה מחשבה איך לבנות רשת חברתית שמשתמשים יאהבו אותה, וסביר להניח שכאשר המאמצים המוקדמים יפסיקו להיות 99% מהמשתמשים היא גם תהפוך להיות אהודה יותר. בנתיים, אפשר לסקר אותם ולא לחסוך ביקורת נוקבת. ☺

סטטוסים – המערכת של גוגל כוללת במרכזה כלי לפרסום הודעות, ואם נשקיע כמה דקות של מחשבה גם נזכר מאיפה הוא מוכר לנו – זה Google Buzz עם קצת פחות באז. המערכת נראת ומתפקדת ממש כמו אחותה הגדולה.

גוגל השכילו והבינו שנקודה בעיתית מאד בפייסבוק ובטוויטר היא הפרטיות, ואיפשרו שליטה קלה ונוחה לגבי האנשים שיקבלו כל עדכון שלנו בפיד. כלומר ניתן לבחור בקלות אם כל הודעה תתפרסם בפומבי, לאחד מחוגי החברים שלנו, או אפילו באופן פרטני לאנשים מסויימים. במילים אחרות, זו תהיה הרשת המתאימה ביותר לרכל מאחורי הגב על הבוס שלנו בזמן הפסקת הצהריים. (רק תוודאו שאין איזו ציפור שיר בחברה!)

לשם ההשוואה, בפייסבוק יש כלי פרטיות הרבה יותר מתוחכמים, אבל הם גם הרבה יותר מסורבלים כשמנסים לעשות משהו שימושי. למעשה יש רשת חברתית אחת שנראית ומתפקדת דומה מאד למימוש של גוגל, ונראה כי אנשי גוגל אף ניסו להידמות אליה. זוהי המערכת בקוד פתוח Diaspora*‎, וזה בסדר שאתם לא מכירים אותה; היא נמצאת בשימוש של מספר מועט של משתמשים.

בהשוואה לפלוס, טוויטר היא רשת מוגבלת, אבל עדיין יש משהו חשוב בטוויטר שלא נראה שהוא קיים בפלוס – יישומים. בטוויטר היישומים מתמקדים בפרסום הודעות משירותים חיצוניים כגון עדכוני מיקום של 4Square ויישומי RSS שמפרסמים בשמנו הודעות בפיד. בפייסבוק היישומים משוכללים יותר ומרחיבים את היכולות של המערכת הבסיסית, ופה גוגל הצליחו לחדש לנו במשהו – אין שום דרך להתממשק עם שירותים חיצוניים מול גוגל פלוס, ולכן כנראה היא הרשת הזו לא תצליח להתחבר לשרשרת העדכונים שלי. כלומר גוגל פלוס יחליטו בעצמם מול אלו שירותים תוכלו להתממשק (ואלו הם שירותים קיימים של גוגל!), ולא שום דבר אחר. כלומר אם אתם מעלים תמונות ל־Flickr, הם לעולם לא יופיעו ב־Google Plus, אבל אם תעלו אותן ל־Picasa התמונה תשתנה לגמרי.

גוגל קצת נסוגו לאחור, כי בנסיונות קודמים שלהם היו אפשרויות כאלה. ב־Buzz אין שום בעיה להתממשק מול RSS ושירותים דומים, וב־Wave אפשר היה לבנות יישומים שלמים שירוצו בתוך המערכת.

דבר נוסף שהרשת הזו מנסה לעשות הוא לחסל את רשתות המסרים המידיים. גוגל הצליחו להרים רשת מסרים מידיים די גדולה על בסיס XMPP כאשר הם שילבו את Google Talk בתוך יישום הדואר האלקטרוני שלהם, ועכשיו גוגל מתמקדים במשהו גדול עוד יותר. זוכרים ששמענו שמיקרוסופט משתלטים על סקייפ לפני מספר שבועות? אז נראה שגוגל שמרו על הקלפים קרוב לחזה, והמשיכו לפתח בנתיים את Google Talk, שבתוך Google Plus זוכה לממשק פשוט יותר לשיחות קבוצתיות בקול ובתמונה, ואני מניח שלא רחוק היום שהשירות גם יתחבר ל־Google Voice ויציע גם שיחות לרשתות הטלפוניה הרגילות, וכל זה מתוך הממשק של פלוס.

ב־Skype שיחות וידאו מרובות משתתפים נכנסו לפני חודשים ספורים בלבד, והנה גוגל מביאה פה יישום דומה שמתיימר גם הוא לדלג בקלילות מעל חומות אש ומכשולים דומים, ומאפשר לאנשים לבצע שיחות בניהם. גם פה מדובר במוצר נחות יותר, כי בסקייפ כבר מזמן אפשר לעשות יותר, כמו שיתוף מסך או להתקין יישומים שיוסיפו למשל לוח ציור משותף לשיחה, אבל Google Plus Hangouts לעומת זאת משתמש יותר בפתרונות חופשיים יותר, ואני מקווה שלא רחוק היום שנוכל לדבר מהמערכת של גוגל עם אנשים שמשתמשים ב־Pidgin, לדוגמה. מה שנותר תמוה בעיני הוא שדווקא ב־Google Wave היו רכיבים שיכלו לשמש את גוגל בשביל לקדם את המוצר החדש שלהם.

 

לסיכום, גוגל פלוס נחמד, אבל כל עוד הוא יכריח את המשתמשים לעדכן את הסטטוסים שלהם במספר מקומות במקביל קשה להאמין שהוא יתרומם. גוגל אמנם מנסים לשמור על התדמית של שומרי העם ומאפשרים למשתמשים לייצא את ההודעות שלהם לקובץ מקומי בכל עת (תזכורת: פייסבוק מאפשרים משהו דומה, טוויטר בכלל לא), אבל בשאר הזמן גוגל בונים פה בעצם חומות סביב התוכן שהמשתמשים מייצרים באתר שלהם, לא מוכנים לקבל תוכן מבחוץ וכמובן שלא מאפשרים להוציא תוכן מבפנים.

 

 

ואיך אפשר בלי חלוקת הזמנות לכל דורש כדי לקדם את כמות הכניסות לאתר? בזמן הקרוב אני מתכנן לשגר הזמנות לשירות בדרך הרשמית או בכל מיני מעקפים שמתגלים מידי פעם ומאפשרים להירשם לשירות גם בלי ההזמנות. עדיפות תינתן לקוראים הקבועים, לאנשים שמשתמשים בדפדפן פיירפוקס באופן שוטף, במערכת מבוססת לינוקס או סתם מעדיפים תוכנה חופשית, ולאלו שיצליחו למשוך את תשומת ליבי. ☺

קשרים בין רשתות חברתיות

אני לא פעיל במיוחד בפייסבוק, זה לא סוד, אבל לעיתים אנשים תוהים לפשר הדבר, לאור העובדה שאני מתחזק פרופיל די פעיל ברשת החברתית הזו. אותו דבר גם לגבי Google Buzz – מעולם לא הצלחתי להבין את מהות הקיום של המערכת הזו (ומי בכלל נכנס אליה!), אבל גם בה אני פעיל לכאורה.

אני מקווה שהתרשים הבא יעזור לאותם אנשים להבין את הקשרים בין אותן רשתות כפי שאני משתמש בהן. חץ חד כיווני מסמל שקשת אחת מעדכנת את זו שהחץ מופנה אליה, חץ דו כיווני מסמל קשרי דו כיווני בו מערכת אחת מעדכנת את השנייה.

לא ניתן לראות בתרשים מידע לגבי סוג המסרים שמועבר בקשר (למשל קישורים לפוסטים מהאתר שלי מגיעים ל־Twitter, אבל הודעות של Twitter לא הופכות לפוסטים חדשים באתר אלא מופיעים בצד באמצעות RSS Widget). מאותה סיבה גם לא מופיעים ברשימה שלל היישומים והאתרים שדרכם ניתן לעדכן את הסטטוס בכל אחת מאותן רשתות. פרסמתי רק את הדרכים החשובות והשימושיות ביותר לדעתי.

גוגל באז – על מה כל המהומה?

ביום רביעי האחרון גוגל חשפה שירות חדש – שירות שמייבא אלמנטים מסויימים מ־Twitter ו־Facebook, ומנסה להעמיד את מאסת המשתמשים הגדולה של gmail כרשת חברתית חובקת עולם.

במספר מילים – הצליח לגוגל. תוך פחות מ־24 שעות מרגע החשיפה, אלפים רבים של משתמשים עשו את צעדיהם הראשונים במערכת, ורבים מתוכם גם פרסמו בה את המסרים הראשונים שלהם. אם משווים את המערכת הזו למוצר הקודם של Google בתחום, הוא Google Wave, גוגל הוכיחה לכולם כי ניתן לפרוס מוצר בזמן קצר, בלי חלוקת הזמנות והטמעה הדרגתית שלו בקרב המשתמשים.

Google Wave הוא כנראה מוצר שהקדים את זמנו. דובר על Wave בתור משהו שאמור להחליף את הדואר האלקטרוני, אבל עד כה הוא לא הצליח לעשות זאת, בזכות ממשק איטי ומסורבל, מערכת שלמה שהיה על המשתמש ללמוד ולהכיר, והחשוב מכל – לא היה שום קישור בין המערכת למערכות קיימות, כך שכדי לבדוק אם מישהו מחפש אותנו ב־Google Wave עלינו להיכנס לתוך המערכת במיוחד, וזאת בהשוואה למערכות אחרות דוגמת פייסבוק שמאפשרות לנו לקבל עדכונים ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלנו, ולאחרונה גם להגיב עליהם ישירות מהודעת הדואר, אפילו מבלי שנצטרך לבצע התחברות לחשבון שלנו בפייסבוק.

גוגל השכילה לעשות, וחיברה את Buzz לתיבות הדואר האלקטרוני שלנו. למרות ש־Buzz מתאים יותר להיות חלק מ־Google Reader בהתאם לאופי השיחות בו, החיבור ל־Gmail נועד להדגיש את המידיות של המערכת, ולהפוך אותה לדרך נוספת לשליחת הודעות דואר אלקטרוני בדומה ל־Gmail Chat שהפך להיות מערכת מסרים מידיים לאנשים שלא רוצים או צריכים את Google Talk כמערכת מסרים ראשית או משנית.

אבל לא הכל ורוד עם Google Buzz. התלונה העיקרית כנגד שימוש במערכת כעת הוא נושא הפרטיות. כברירת מחדל כל המסרים שיכתבו בבאז הם ציבוריים, וגוגל מוסיפה על דעת עצמה את החברים שלנו למעקב אחרינו ב־Google Buzz. כתוצאה מכך כל אדם שהתכתב עימנו מספר פעמים בעבר בדואר אלקטרוני פתאום הופך באופן אוטומטי לעוקב אחרינו ב־Google Buzz, גם כאשר לעיתים מדובר באדם שאין לנו שום רצון או צורך שהוא יעקוב אחרינו. כמו־כן, צורת העבודה של Google Buzz חושפת את פרטי החשבון של המשתמש ב־Google Buzz, מה מאפשר לכל אחד לגלות את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כתוצאה ממעקב אחריו ב־Buzz בלבד. וגם כאשר חוסמים את תצוגת שם המשתמש ב־Google Profiles, היא עדיין עשוייה להיחשף אם החשבון מקושר לאחד משירותי גוגל האחרים שמשתפים מידע לתוך Google Buzz, כגון Picasa.

תלונה נוספת של משתמשים היא כמות הרעש בשירות. מאחר ואין לנו שליטה מלאה אחרי מי אנחנו עוקבים ומי לא, ובניגוד לטוויטר אנחנו עוקבים אחר מגיבים בנוסף למעקב אחרי האנשים ברשימה שלנו, נוצר מצב של רעש רקע חזק. אם למשל נעקוב אחר מישהו שנחשב פופולרי במערכת, בכל רגע שמישהו יפרסם תגובה למסר כלשהו של אותו האדם, המסר יקפוץ לראש הרשימה, גם אם הוא לא מעניין אותנו. ישנו אמנם כפתור Mute, אבל לטווח הארוך לא נרצה להשתמש בו לכל מסר שני של אותו האדם, וגם לא לוותר עליו מהרשימה כי חלק מהודעותיו אכן מעניינות אותנו.

יומיים מרגע תחילת ההטמעה של Google Buzz, וכבר ניתן לראות את הלך הרוח. משתמשי טוויטר רבים מזהים את המערכת כנחותה ופולשנית, וכך גם חלק ממשתמשי פייסבוק. אנשים רבים, בניהם בעיקר ה־Early Adopters כבר הספיקו ללמוד את המערכת לטוב ולרע ולהבין אם היא מתאימה להם או לא. ייתכן והמערכת לא תשרוד בצורתה הנוכחית ומאסת המשתמשים בה תדעך באופן משמעותי בשבוע הקרוב, וייכן והיא תצליח להמציא את עצמה מחדש כפי שאנשי גוגל הצליחו לעשות עם Google Reader שבגרסתו הראשונה לא הצליח לצבור מאסת משתמשים גדולה.

המאמצים המוקדמים, או Early Adopters בלעז, הם אותם אנשים שיהיו הראשונים בכל מערכת חדשה שתצוץ. כשפתחתם את החשבון שלכם בפייסבוק ככל הנראה הם כבר היו שם, אלא אם כן אתם נכללים בקטגוריה זו עצמכם, ואז כשאתם פתחתם את החשבון שלכם בפייסבוק היה שם שומם עד שכולם הגיעו. ב־Google Buzz קרה משהו מפתיע – בזכות הפריסה המהירה של המערכת, והחסרונות שלה לגבי המאמצים המוקדמים, עומד לקרות משהו שטרם חזינו בו בעבר – המיאוס המהיר של קבוצת המשתמשים החלוציים והדומיננטים באתרים מסוג זה יגרום להם לעזוב, כך שהמערכת בשלב הראשון תאכלס בעיקר סוג אחר של משתמשים, שמתעניינים פחות בטכנולוגיות, אבל ישתמשו במערכת פשוט כי היא כבר נמצאת שם. בדיוק כמו במקרה של Google Talk, שהם מעולם לא התקינו, אבל הם משתמשים בו פשוט כי הוא מוטמע בתוך חשבון הדואר האלקטרוני שלהם.

טוויטר טיפ: טוויטר מקומי

כולם מדברים על טוויטר, אבל לא כולם נמצאים בטוויטר. הבעיה הגדולה יותר היא שיש בטוויטר אלפי הודעות בדקה וגם אחרי קבוצת החברים שלנו קשה לעקוב. תכונה מעניינת שנמצאת באתר החיפוש של טוויטר מאפשרת לבצע חיפושים לפי חתך גיאוגרפי. טוויטר אמנם לא מצוייד בתכונות geolocation מתקדמות, אבל רבים האנשים שהזינו את המיקום שלהם בפרופיל המשתמש.

Twitter מאפשר לחפש ביחידות של 1, 5, 10, 15, 25, 50, 100, 500, 1000 קילומטרים, כך שקשה מאד להתמקד על ישראל בלבד בלי לגלוש למדינות השכנות. במידה ומכניסים את הקודים בתיבת הטקסט החופשי ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר. מה שאני עושה זה לחפש 200 ק"מ מתל־אביב כדי להגיע לכיסוי אופטימלי של הארץ בלי יותר מידי רעש מהשכנים ("near:Tel-Aviv within:200km"). שימו לב שאפשר גם להירשם לתוצאות החיפוש ב־RSS.

לחצו כאן כדי לדעת מה קורה עכשיו בארצנו הקטנטונת.

מ־Twitter למסרים מידיים

עידן כתב באנקדוטות על המהות של Twitter בתור פלטפורמה למסרים, ועל היתרונות של השירות. בתור משתמש כבד ברשת, אציין כי אני אינני משתמש ב־Twitter. ליתר דיוק, יש לי שם חשבון פעיל, ואני אפילו מעדכן את הדף שלי שם מידי פעם, אבל בהחלט לא מוצא את עצמי חלק מההייפ. גם עם פייסבוק אני לא ממש מתחבר.

ישנם שני סוגים של משתמשים בשירותי Twitter ודומיו – אנשי ה־"קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים", והאנשים הרציניים יותר. בעוד הסוג הראשון כנראה לא מודע להבדל בין מיקרובלוגינג לבין סתם זבלנות, הסוג השני קצת יותר מבין בטכנולוגיה ויודע לרתום אותה לצרכיו.

הרעיון עצמו של עדכונים קצרים בהחלט צובר תאוצה, וניתן לראות את זה גם מבלי להשתמש ב־Twitter. ב־Facebook, למשל, עדכוני החברים מופיעים בצד הדף, וחוסכים (עבור משתמשי פייסבוק, כמובן) את הצורך בניהול דף ורשימת חברים במספר אתרים במקביל.

רשימת חברים אמרתי? כאן נכנסות רשתות המסרים המידיים. אם פעם רשתות המסרים המידיים היו מיועדות למסרים, היום אפשר לעשות איתן הרבה יותר, ומבלי בכלל להתאמץ. אם פעם יכולנו לבחור את המצב שלנו בין מבחר מוגבל של מצבים מוגדרים מראש (זמין, לא זמין, בהפסקה, וכו'), לאחרונה ניתן להגדיר את הסטטוס שלנו בטקסט חופשי, ובמקרים מסויימים אפילו לצרף לכך צלמית מתוך מבחר רב של צלמיות. כמו־כן, התמונה האישית בפרופיל המשתמש כבר איננה סטטית כבעבר, וישנם אנשים שמחליפים תמונה אישית לפי מצב הרוח, לעתים אפילו מספר פעמים ביום.

התחפושת של שריתהגדילו לעשות גוגל, ששילבו את רשימת אנשי הקשר שלנו בדוא"ל עם אנשי הקשר בתוכנת המסרים הפנימית. בצורה כזו כל משתמש רואה את שורת הסטטוס של האחר. למעשה קיבלנו פה רשת של אנשי קשר שאנחנו מדברים איתם באופן שוטף, שבזכות שיחת הסטטוס שלהם יכולים להציע לנו נושא לשיחה איתם.

בתקופה האחרונה אני עושה שימוש מתמיד בשורת הסטטוס של Google Talk. השורה זמינה ובולטת, ומופיעה בעיקר אצל אנשים שיש לי היסטוריה של תקשורת איתם בעבר (כברירת מחדל, ב־Gmail משתמשים "שקטים" פשוט נעלמים אל מחוץ לרשימה). בצורה כזו יכולתי לשאול שאלות אנשים בצורה מבוקרת, מבלי לחשוף את הנושא על דפי אתר כזה או אחר. בצורה כזו קיבלתי מענה לשאלות שלי במהירות סבירה, ויכולתי להוריד את ההודעה מיד כאשר היא נהפכה ללא רלוונטית. אם הייתי מפרסם את אותן ההודעות באתרים דוגמת Twitter הייתי מקבל מענה כעבור זמן רב יותר, אם בכלל, וכתוצאה ממבנה הרשת ספק אם הייתי יכול להסיר לחלוטין את ההודעה מהרשת.

מבחינתי הכיוון הוא חזרה לפשטות. אנשים מעדיפים להיות תלויים בכמה שפחות שירותים נפרדים, אבל ישמחו מאד אם השירותים היו מתחברים בניהם. אם לרגע חשבנו כי תוכנות המסרים מתחילות לדעוך לטובת מגה פורטלים חברתיים, אני מניח וטעינו, והאתרים "החברתיים" במבנה הנוכחי ייעלמו קודם.

ועכשיו נשאר שמישהו ירים את הכפפה ויבנה ממשק בין תוכנות המסרים לסביבת web 2.0 מלאה, שיכלול יכולות תקשורת מלאות עם האדם שבצד השני, כמו גם יאפשר לו לנהל דף נוכחות איכותי ברשת. אם מישהו לוקח את הכפפה שיודיע לי ואני בא.